גזר דין לבני משפחת ריאן שהורשעו בהריגה על רקע סכסוך בין שתי משפחות

דרגו את המאמר

לעיתים, הצדדים להליך פלילי מגיעים להסדר טיעון במסגרתו מופחת העונש של הנאשם בתמורה להודאתו. במסגרת הסדר הטיעון מוגש כתב אישום מתוקן לבית המשפט על ידי המאשימה, והעבירות בהן האדם מואשם מתוקנות. לרוב, השינוי מתבטא בהקלה בחומרת העבירות בתמורה להודאת הנאשם.

במקרה דנן, הנאשמים חזרו בהם מכפירתם והודו בכתב האישום המתוקן בעבירת ההריגה וסיוע להריגה. טרם התיקון, הם הואשמו ברצח שהתרחש על רקע סכסוך בין שתי משפחות. בנוסף, הסדר טיעון נגע גם לעניין העונש, ולפיו הנאשם שהואשם בהריגה נידון ל-18 שנות מאסר בפועל. הנאשם שהואשם בסיוע להריגה נידון ל–7 שנות מאסר בפועל.

התביעה הדגישה כי למרות שנערכה סולחה בין המשפחות שהיו מעורבות בסכסוך, לא היה בכך כדי להקל בעונשם של הנאשמים. כמו כן, נטען שהעונשים לגביהם הוחלט בהסדר הטיעון הלמו את חומרת העבירות ובנוסף, לא הוטל על הנאשמים לשלם פיצוי כספי או קנס. כלומר, התביעה סברה כי הייתה כבר הקלה עם הנאשמים במסגרת הסדר הטיעון ולא היה מקום להקלה נוספת.

הנאשמים הסכימו להסדר הטיעון באשר לעונש אך טענו כי את המאסר על התנאי היה צריך להתנות בעבירות בהן הורשעו הנאשמים. הם הוסיפו כי גיליון ההרשעות לא היה מכביד וכלל מספר אירועים מועט. באופן כללי, נטען שהנאשמים היו אנשים נורמטיביים, בעלי משפחות, אנשים עובדים והיה צריך להתחשב בכך בגזר הדין. לגבי נאשם 2, נטען כי תרומתו הייתה פחותה ביותר. משכך, לא היה צריך להשית עליו יותר משש שנות מאסר.

גזר הדין

במקרה דנן, בית המשפט קיבל את הסדר הטיעון באשר לעבירות ולחומרת העונש. על פי העובדות, העבירה במקרה זה בוצעה בעקבות סכסוך ארוך שנים בין שתי משפחות בכפר ערבי. במסגרת הסכסוך, נאשם 1 נהג ברכב גנוב כשהוא נשא עימו אקדח, מבלי שהיה לו רישיון לכך. כאשר חלף על פני ביתו של המנוח, שהואשם בעבר בהריגת קרובי משפחתו של הנאשם, ירה לעברו. הנאשם ירה מספר יריות שגרמו למותו.

נאשם 2 סייע לנאשם 1 בכך שסיפק לו את הרכב, סייע לו להימלט מהזירה ואף להיפטר מהרכב. הסדר הטיעון כלל תיקון של כתב האישום מעבירת רצח להריגה והסדר טיעון לעונש, לפיו בית המשפט התבקש לגזור על הנאשם הראשון 18 שנות מאסר ועל הנאשם השני שש או שבע שנות מאסר, לצד מאסר על תנאי.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, התברר שהסכסוך ההיסטורי הגיע לסיומו באמצעות סולחה שנערכה לאחר המקרה. השופט שמע את נציג הסולחה, נציג משפחת הקורבן, וקבע שניתן היה לומר שיצא משהו חיובי מהתיק - הסולחה.

אולם, השופט הדגיש כי העובדה שנציגי המשפחות ועורך הסולחה ביקשו להקל בחומרת העונש הייתה מחווה יפה, אך לא ביטלה את קרות העבירה. בית המשפט דן בכל נאשם בנפרד ופסק כי באשר לנאשם 1 - העונש לגביו הביא בחשבון את כלל השיקולים לטובת ורעתו, לרבות התקווה לחיים חדשים בכפר ועל כן הוא התקבל.

באשר לנאשם 2 - נפסק כי הראיות כנגד הנאשם היו נסיבתיות. זאת היות והוא לא סיפק הסבר להתנהגותו, אך ייתכן והסבר חלופי אחר היה מניח את הדעת ומתקבל על ידי השופט. עובדה זו נלקחה בחשבון על ידי המאשימה ולכן כתב האישום המתוקן הקל בעונשו. השופט מצא כי טווח הענישה שהציעו הצדדים הלם את נסיבות האירוע ומשכך, גם הסדר הטיעון לגבי הנאשם השני התקבל.