סכסוך נהגים הוביל לקטטה אלימה - מהם שיקולי הענישה בעת מתן גזר הדין?

דרגו את המאמר

לא פעם, התנהגות הנאשם בזירת הפשע ולאחר מכן משפיעה על גזר דינו. זאת בנוסף לשיקולים נוספים כגון מהות העבירה בה הוא מואשם וחומרתה. במקרה דנן, הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בביצוע של חבלה בנסיבות מחמירות. גבולות העונש תוחמו על ידי הצדדים: התביעה דרשה את הרף העליון - שתי שנות מאסר בפועל ועונש מאסר על תנאי לשישה חודשים. ההגנה דרשה את הרף התחתון - שנת מאסר בפועל והפעלת מאסר על תנאי באופן חופף. כמו כן, נדרש לחייב את הנאשם בפיצוי המתלונן, לפי שיעור שיקבע בבית המשפט.

המאשימה טענה כי הנאשם פעל באופן חמור והתנהגותו הברוטאלית הצדיקה השתת עונש על פי הרף העליון. התנהגות זאת באה לידי ביטוי בדקירת המתלונן מספר פעמים בעקבות ריב בכביש, כאשר הלה היה מנוע מלהגיב או לתקוף חזרה. כתוצאה מכך, המתלונן נחתך ונחבל קשות. המאשימה טענה כי היה מקום להשית עונש חמור בשל העובדה שאירועים מסוג זה - אלימות בכבישים, הפכו לנפוצים בישראל והיה צורך במיגור התופעה. כמו כן, העובדה שהנאשם היה צעיר וכבר הורשע בעבר בעבירות אלימות, החמירה את מעשיו וחיזקה את הצורך בענישה קשה.

מנגד, הסנגורית פרשה שורה של נימוקים להקלה בעונש, בהתייחס למהות המעשה והעושה. לטענתה, גם אם המעשה היה ראוי לגינוי, הרי שלאור נסיבותיו, לא היה צריך לדרגו כאירוע חמור במיוחד. זאת היות ונסיבות המקרה הצביעו על הדדיות בנקיטת האלימות. כלומר, לטענת הנאשם, גם המתלונן יצא מכלי הרכב, התגרה הייתה הדדית, והאחרון היה חזק וגדול ממנו מבחינה פיזית ואף נגח בו ראשון.

לטענת ההגנה, בסיטואציה זו השתלבו שתי נסיבות נוספות להקלה בעונש: האחת, העדר תכנון מצד הנאשם והעובדה שהיה נתון בסערת רגשות. השנייה, הרקע המשפחתי של הנאשם, אשר חווה משבר בעקבות פירוק התא המשפחתי ועקב כך הסתבך בפלילים. עם זאת, עברו לא היה מכביד והתמצה בהרשעה אחת. נוסף על כך, הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה ואף הביע צער וחרטה.

גזר הדין

השופטת פירטה כי ההרשעה התייחסה לאירוע אלימות שהתרחש בין נהגים בשנת 2007. באותה עת, הנאשם נהג ברכבו ברחוב בכפר סבא ולצידו חברו. המתלונן נסע ברכבו במסלול סמוך. במהלך הנסיעה המתלונן עקף את הנאשם, המשיך בנסיעה ונעצר ברמזור. הנאשם וחברו נעצרו בסמוך אליו והשליכו לעבר מכוניתו דיסק.

בהמשך, הנאשם והמתלונן יצאו ממכוניותיהם והאחרון שאל את הראשון לפשר מעשיו. באותו רגע ניצתה האלימות - הנאשם התקרב אל המתלונן, תפס בחוזקה את ידיו ופרצה קטטה. במהלכה, המתלונן נגח בפניו. אז, חברו של הנאשם מהרכב יצא וניגש למתלונן במטרה להפריד בין הצדדים. לשם כך, הוא תפס בידי המתלונן מאחורי גבו. בשלב זה הנאשם נטל חפץ חד ודקר את המתלונן שלוש דקירות בחזהו, בבטנו וברגלו. הלה נפל על הכביש והנאשם וחברו נמלטו מהמקום.

כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו למתלונן פצע דקירה בבית החזה השמאלי, שחדר את רקמת השרירים, חתך אמצעי מעל ומתחת לטבור ופצע בירך שמאל. המתלונן אושפז בבית חולים ונזקק לניתוח בבטנו ולתפירת פצעיו.

השופטת שמעה את הצדדים והדגישה שבמקרה דנן, חומרת המעשה לא הייתה שנויה במחלוקת. הנאשם פעל באלימות קשה וגרם למתלונן פציעה קשה וחבלות שחייבו התערבות כירורגית. בנוסף, נגרם לו כאב וסבל. יתרה מזאת, הנאשם נמלט מזירת העבירה והותיר את המתלונן מוטל על הכביש. השופטת ציינה כי לא היה צריך להתעלם מתרומתו של המתלונן לאירוע, אך תגובת הנאשם הייתה קשה שבעתיים, עת בחר בדרך האלימות האסורה על מנת לפתור את המחלוקת.

משכך, היה עליו לשאת במחיר העונשי ההולם. חומרת המעשה קיבלה משנה תוקף לאור עברו הפלילי של הנאשם והמאסר על תנאי שהוטל עליו. מול אלו, נלקחה בחשבון העובדה שהנאשם הודה בעבירה לצד הבעת האחריות והתחרטות. כמו כן, העובדה שהנאשם חווה תקופת מעצר לא פשוטה ושהיה עליו לרצות את מאסרו הקודם היוו אף הם שיקולים לקולא. השופטת ציינה כי שיקולים אלו התגמדו לעומת חומרת העבירה והעונש הראוי. אי לכך, על הנאשם הושתו שנתיים מאסר בפועל, 21 חודשי מאסר על תנאי, והוא חויב לשלם פיצוי כספי למתלונן בסך של 20,000 ₪.