האם ניתן להרשיע בעבירה של החזקת סכין למרות חיפוש בלתי חוקי לכאורה?

דרגו את המאמר

המשפט הישראלי שונה מהמשפט האמריקאי בכל הנוגע לכללי פסילת הראיות. בעוד שבמשפט האמריקאי מקובלת תורת "פירות העץ המורעל" על פיה ראיה שהושגה שלא כדין נפסלת בצורה אוטומאטית, המשפט הישראלי דחה גישה זו. רק לאחרונה בפסק דין יששכרוב, בית המשפט העליון קיבל באופן חלקי גישה זו וקבע כי רק במקרים בהם הראיה הושגה שלא כדין בצורה חמורה, תיפסל אותה הראיה. להלן נראה דוגמה ליישום עיקרון זה.

על פי עובדות כתב האישום, במהלך חיפוש שבוצע בשנת 2005 על הנאשם, נמצא כי הוא מחזיק סכין. הנאשם טען כי הוא מחזיק את הסכין לשם קילוף פירות וכפר בכתב האישום. השוטר שהעיד מטעם התביעה טען כי בעת ביצוע סיור שגרתי, הוא ראה את הנאשם נוהג ברכב יחד עם אדם נוסף. יודגש כי הנאשם היה מוכר לשוטר בגין ביצוע עבירות קודמות. לאחר שהשוטר הורה לרכבו של הנאשם לעצור, הוא ביקש לערוך חיפוש בכלי הרכב. הנאשם וחברו השיבו כי הם מסכימים לעריכת החיפוש אך מבקשים כי החיפוש ייעשה בתחנת המשטרה. לאחר ש"החבורה" הגיעה לתחנת המשטרה, בוצע החיפוש ברכב ובכליו של הנאשם. באותו החיפוש, נמצאה בכיס מכנסיו של הנאשם מצית אשר בלחיצת כפתור שולפת סכין משוננת.

הנאשם העיד במהלך המשפט כי רכש את המצית באילת ומלכתחילה לא ידע שיש בה גם אולר. רק לאחר שגילה זאת, החל להשתמש בסכין זו לשם קילוף פירות וירקות. לגבי החיפוש, טען כי מלכתחילה התנגד לחיפוש אבל משהבין כי כנראה אין לו ברירה, הסכים לעריכת החיפוש בתחנת המשטרה בלבד.

טיעוני הצדדים

בא כוחה של המאשימה ציין כי החיפוש שנעשה בכליו של הנאשם בוצע בהסכמה. לכן, נקבע כי לא ניתן לטעון שהחיפוש היה בלתי חוקי. החוק הישראלי מאפשר ביצוע חיפוש חודרני בהסכמה, ומכאן שמקל וחומר ניתן לעשות חיפוש לא חודרני בהסכמה. בא כוחו של הנאשם טען מנגד כי יש לפסול את ראיות התביעה מכיוון שהחיפוש לא התקיים בצורה חוקית. הסנגור המשיך כי גם אם היה מתברר לבסוף שהחיפוש נעשה באופן חוקי, הוכח כי ההחזקה של הסכין הייתה למטרה חוקית ולכן צריך לזכות את מרשו.

הכרעתו של בית המשפט לגבי חוקיות החיפוש

סעיף 29 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) קובע כי "נמצא אדם בבית או במקום שמחפשים בו או בקרבתו, ויש יסוד סביר לחשוד שהוא מסתיר אצלו חפץ שמחפשים... מותר לחפש על גופו...". בית המשפט קבע כי לשם ביצוע החיפוש צריך "יסוד סביר לחשוד שמתבצעת במקום עבירה בת מעצר או שמתבצע פשע והאדם מחביא חפץ אותו מחפשים".

במקרה זה, השוטר אישר כי לא התקיים יסוד סביר לחשוד בנאשם שהוא מבצע עבירה, אלא שביצוע החיפוש התבצע על סמך מעורבותו הקודמת של הנאשם בפלילים. בית המשפט קבע כי לא ניתן לומר שהוכחה באופן מובהק עילה לביצוע החיפוש. אי לכך, נקבע כי נפל פגם מסוים בביצוע החיפוש. למרות זאת, בית המשפט הדגיש כי לא היה זה פגם ברמת אי חוקיות אשר הצדיקה את פסילת הראיה. "גם אם היה פגם ראשוני בביצוע החיפוש, הרי משנתן הנאשם את הסכמתו לביצוע החיפוש אז היה בכך כדי לרפא פגם זה", נקבע בהכרעת הדין.

בית המשפט קבע כי הוא התרשם שהנאשם היה יכול לעמוד על זכויותיו ואלו לא נפגעו בצורה חמורה במקרה זה. יתר על כן, גם במקרה בו בית המשפט העליון אפשר פסילת ראיה, הוא התייחס לכך שיש להבדיל בין ראיה עצמאית הנובעת מחפץ מסוים, וראיה שנובעת מהודאתו של הנאשם. במקרה זה, הסכין הייתה ראיה עצמאית והאופי העצמאי של הראיה לא הצדיק את פסילתה.
 

הכרעתו של בית המשפט לגבי ביצוע העבירה

סעיף 186(א) לחוק העונשין קובע כי מי שמחזיק סכין שלא בחצריו, ולא הוכיח כי החזיק אותה למטרה כשרה, יורשע בדין. במקרה זה, הנאשם טען כי החזיק בסכין לשם קילוף פירות וירקות. כשנשאל לגבי האפשרות לקלף פירות וירקות על ידי סכין משוננת, ענה כי הוא מקלף עם הצד השני, הצד שאינה מיועדת כלל להיות סכין. בית המשפט דחה את גרסתו של הנאשם והרשיע אותו בעבירה של החזקת סכין.