ערעור הרשעתו בעבירה של הוצאת מידע מהמרשם הפלילי

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

בעקבות התפתחות הטכנולוגיה, קל היום יותר מתמיד להשיג מידע חסוי וקונקרטי לגבי אנשים שונים. המדינה מחזיקה ברשותה מאגרי מידע גדולים המכילים גם "נתונים רגישים" לגבי האזרחים. עבירות של הוצאת מידע ממאגרים אלה ללא רשות הינן עבירות חמורות, במיוחד כאשר הן מבוצעות על ידי האנשים האמונים על שמירת החוק. במקרה להלן, מדובר בשוטר שביצע עבירה כגון דא בבואו להוציא חומר סודי מהמאגר המשטרתי בנוגע לרישומים הפליליים של אזרחים שונים.

השוטר במקרה דנן עבד כחוקר במשטרת אשדוד. בהליך הפלילי שלהלן, השוטר הורשע על פי הודאתו בעבירה של השגת מידע שהוא אינו היה זכאי לקבלו. בהכרעת הדין צוין כי כאשר הנאשם שירת בתפקידו המשטרתי, הוא ביצע בדיקה במאגרי המידע של המשטרה בנוגע לרישום הפלילי של שני אנשים, וזאת על פי בקשתו של אדם אחר. לאחר זמן מסוים, ועל פי בקשת אחיו, הנאשם הוציא פלטי רישום פלילי לגבי 10 אנשים נוספים. הוא הורשע על סמך הודאתו, וביקש לבטל את הרשעתו מבית המשפט אך בקשתו נדחתה. אי לכך, השוטר ערער לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל הרשעתו.

טענות הצדדים

ב"כ השוטר טענה כי היה מקום להתחשב במרשה בנסיבות ביצוע העבירה וחומרתה, ולבטל את הרשעתו של השוטר. לטענתה, רק במקרים מועטים מוגש בכלל כתב אישום נגד שוטר בגין ביצוע עבירה מסוג זה, וכי הכלל הוא שהם מובאים לדין משמעתי בלבד. יתרה מכך, הסנגורית ציינה כי גם במקרים המעטים בהם שוטרים הובאו לדין פלילי בגין ביצוע עבירות דומות, בתי המשפט בחרו שלא להרשיע אותם אלא רק באותם מקרים חריגים אשר בנוסף לביצוע עבירה של הוצאת מידע מן המרשם התקיימו אישומים נוספים.

מנגד, ב"כ המדינה טען כי החלטתו של בית משפט קמא איזנה באופן ראוי בין חומרת ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות של המערער. לטעמו, היה צריך להבדיל בין שוטר שמוציא מידע באופן חד פעמי עבור בן משפחה, משוטר זה שביצע את העבירה בצורה שיטתית וכאשר המידע הזה נוגע לאנשים שאינו מכיר כלל.

כלל ההרשעה במשפט הפלילי

שני הסעיפים הרלוונטיים בנושא הימנעות מהרשעה הינם סעיף 71א(ב) לחוק העונשין (המאפשר לבית המשפט להימנע מהרשעתו של הנאשם ולתת צו שירות לתועלת הציבור, גם במידה והוא מוצא כי הנאשם ביצע עבירה) וסעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי (המאפשר לבית המשפט לבטל הרשעה של הנאשם במעמד גזר הדין, ולהטיל עליו צו מבחן או שירות לתועלת הציבור).

בית המשפט הזכיר לסנגורית כי הימנעות מהרשעה מהווה חריג להליך הפלילי, והכלל בד"כ הינו כי מי שהוכחה אשמתו, יש להרשיעו בדין. הלכה פסוקה היא כי החריג יופעל רק בנסיבות חריגות בהן נוצר יחס בלתי סביר באורח קיצוני בין חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבורי הכללי, ובין עוצמת הפגיעה הצפויה בנאשם כתוצאה מההרשעה.

עבירה על חוק המרשם הפלילי

חוק המרשם הפלילי מסדיר את דרך קבלת פרטי הרישום המשטרתי, וקובע מי זכאי לעיין בו לצורך תפקידו. סעיף 22 לחוק קובע כי מי שהשיג מהמרשם מידע שאינו זכאי לקבלו, דינו מאסר שנה. שוטרים אמונים על שמירת החוק ואכיפתו, ושימוש במאגר מידע המוחזק על ידי המשטרה פוגע בפרטיותם של אנשים תוך כדי שהוא יוצר סכנה להיווצרותם של נזקים כלכליים ואחרים, שיש בהם כדי לפגוע באמות הציבור במשטרה.

נתוני המרשם הפלילי נמצאים במחשבים, ולכן שוטר המוציא מהם מידע שלא כדין עובר גם על עבירה של חדירה לחומר מחשב שלא כדין. על עבירה זו נאמר כי העובר עליה מבצע עבירה חמורה של פגיעה בפרטיות. האמצעים הטכנולוגיים מאפשרים חדירה קלה לחומרי מחשב, ולכן צריך ליישם אכיפה נאותה לצורך מניעתה של התופעה העבריינית של חדירה לחומרים הללו.

ביצוע העבירה על ידי המערער

נסיבות ביצוע העבירה במקרה זה הוגדרו על ידי בית המשפט כ"חמורות מאד". זאת בין השאר בשל העובדה שהמערער היה נכון לבדוק נתונים שלא קשורים אליו באופן ישיר אלא לגבי אנשים אחרים. הוא לא ידע כלל על השימוש שיעשה במידע זה, ולכן הייתה במעשים חומרה יתרה. "אין לומר כי בנסיבות המקרה מתקיימים התנאים החריגים לאי הרשעה. המעשה שבוצע נמצא ברף הגבוהה של עבירות המחשב, ולכן יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני האינטרס הפרטי של הנאשם. הערעור נדחה", נקבע בפסק הדין.