ניהול תיקי לקוחות ללא רישיון - עבירות כלכליות לפי חוק ייעוץ השקעות
| דרגו את המאמר |
|
השופט גזר את דינם של שלושה נאשמים בעבירות על פי חוק ייעוץ השקעות. השופט השית על הנאשמים עונש מאסר וקנס כספי. הוא קבע כי למרות חומרת העבירות, העובדה שהנאשמים היו אנשים ישרים שלא גרמו נזק כלכלי, הייתה לטובתם והביאה להפחתה בעונשם.
במקרה זה, הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירות של ניהול תיקי השקעות ללא ניסיון ובעיסוק בייעוץ השקעות ללא רישיון. עבירות אלו הן מכוח סעיף 39(א) לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה - 1995. הרשעתם נעשתה על פי הסדר טיעון.
החברה הנאשמת, ומנהלה הפעיל שהואשם גם, עסקו בהשקעות עבור לקוחות בשוקי ההון בארץ ובעולם. במסגרת הפעילות, בוצעה השקעה בקרנות חוץ. אחד מהנאשמים עמד בראש מחלקת הקרנות והיה אחראי על השקעות מרבית הלקוחות. הוא נטל חלק מרכזי בקבלת החלטות בחברה. לנאשם זה לא היה רישיון ניהול תיקי השקעות ולא רישיון ייעוץ השקעות, בניגוד למנהל החברה ולחברה עצמה. יתרה מזאת, הנאשם ביקש מספר פעמים פטור מבחינות ההסמכה לקבל רישיון לניהול תיקי השקעות ונדחה. הוא אף נכשל באחת מבחינת ההסמכה לקבלת הרישיון.
כאשר הרשות לניירות ערך ערכה ביקורת בחברה, נמצא כי הנאשם עסק בייעוץ ללא רישיון. על כן, הרשות דרשה מהחברה להפסיק את העסקתו של הנאשם בתפקיד. החברה לא הפסיקה את העסקתו ואף ידעה על היעדר הרישיון טרם הביקורת.
שיקולי הענישה
המאשימה טענה כי לחוק הייעוץ השקעות הייתה חשיבות רבה מאוד. לטענתה, ההתפתחויות בשוק ההון חייבו את הסדרת העיסוק בניהול תיקי השקעות. שכן, ציבור המשקיעים הוא שנזקק להדרכה ועצה שגויה הייתה יכולה לגרום לנזק רב. כלומר, ההגנה על האינטרסים של המשקיעים נועדה לא רק למענם, אלא לרווחת הציבור כולו.
המאשימה טענה שהענישה הייתה צריכה לתת ביטוי הולם לפגיעה באמון הציבור. לקוחות החברה בטחו בנאשמים, עת סברו כי לכלל העובדים רישיון כדין והתבדו. המאשימה טענה כי העובדה שמעשי הנאשמים נמשכו שלוש וחצי שנים הייתה חמורה. במיוחד לנוכח העובדה שהמעשים נמשכו גם לאחר הביקורת של הרשות לניירות ערך וחרף דרישתה המפורשת להפסיק את העסקתו של אחד מהנאשמים.
מנגד, הנאשמים ביקשו להמעיט מחומרת העבירות היות וההשקעות בוצעו בחו"ל. הם הוסיפו כי פרסום דבר החקירה ברבים הסב להם נזק תדמיתי וכספי רב. ההרשעה כשלעצמה היוותה עונש חמור, במיוחד כאשר הנאשמים היו אנשים ישרים שביקשו לשמור על שמם הטוב. הם הודו בביצוע העבירות ונטלו אחריות ואף לא נגרם נזק כלכלי ללקוחות החברה.
בפרט, הודגש מצבו של הנאשם ללא הרישיון. נטען כי הוא עלה ארצה מספר שנים לפני חקיקת חוק הייעוץ ומצא עצמו בלתי מוכן לדרישות הרישיון. הוא התקשה להסתגל לשפה ולדרישות הבחינה. נטען כי לו היה "צבר", לא היה נכשל. בנוסף, בעקבות הפרשה נשללה יכולתו להוציא רישיון ייעוץ בעתיד. כתוצאה מהאירועים שפורטו, מצבו הכלכלי של הנאשם הורע וכך גם מצבו המשפחתי. בשל כל אלו, בית המשפט התבקש להקל בעונשו.
דיון והכרעה
השופט בחן את מהות החוק וקבע כי עיקרן של הסנקציות שנחקקו היו בתחום המשמעת. הנחת היסוד הייתה כי בידי הרשות לניירות ערך סמכות וכלים לפקח על בעלי רישיונות, לגביהם היה ניתן להסתפק בטיפול משמעתי. אולם, מי שלא החזיק ברישיון, לא היה יכול להיות נתון לפיקוח על ידי הרשות, בשל היעדר כלים וסמכות אפקטיבית. על כן, הסנקציה בעניינו נדרשה להיות חמורה יותר.
נפסק כי אמנם הנאשם עמד בראש המחלקה והיה מומחה בתחומו, אך הדבר לא יכול היה להוות נסיבה להקלה בעונשו. השופט ציין כי בעקבות המומחיות, הגיעו לקוחות רבים, ובכך למעשה גדל היקף ביצוע העבירה. כמו כן, העובדה שמעשי הנאשמים נמשכו שלוש וחצי שנים, גם לאחר הביקורת של הרשות לניירות ערך ובקשתה להפסיק את העסקת הנאשם, חיזקה את חומרת העבירה.
לדעת השופט, היה מקום להבחין בין הנאשם שהיה ללא רישיון לבין יתר הנאשמים. הנאשם הראשון פעל באופן ישיר מול הלקוחות והיה יותר אקטיבי בביצוע העבירות, לעומת יתר הנאשמים שהיוו "מעטפת" בלבד. עם זאת, למרות חומרת העבירות, השופט החליט שלא למצות את הדין עם הנאשמים בשל העובדה שהיו שיקולים לזכותם.
בין שיקולים אלו היה ניתן למנות את פרסום החקירה ברבים, יושרם ושמם הטוב. כמו כן, השופט הדגיש כי העבירות בוצעו בתקופת ההסתגלות לדרישות חוק הייעוץ ולא נגרם נזק כלכלי לציבור. על יסוד שיקולים אלו ובהתחשב במדיניות הענישה בחוק, השופט אימץ את הסדר הטיעון שנחתם בין הצדדים והשית על הנאשם הראשון מאסר למשך חודשיים. על שאר הנאשמים הוא השית מאסר על תנאי למשך שישה חודשים. כמו כן, על הנאשמים הושתו קנסות כספיים.
