ערעור של אדם שהורשע בעבירות של הסגת גבול ופגיעה בפרטיות

דרגו את המאמר

בית המשפט דחה ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של הסגת גבול ופגיעה בפרטיות. הערעור התמקד בעניין העונש ונטען כי היה מדובר בענישה מחמירה. השופטים דחו את טענות הנאשם וקבעו כי העונש שיקף איזון בין השיקולים השונים: מחד גיסא, הרתעת הנאשם מפני ביצוע עבירות אלו בעתיד ושמירה על אינטרס הציבור. מאידך גיסא, רצון הנאשם לשפר את מצבו וניסיונו לפנות לעזרה מקצועית.

במקרה דנן, המערער הורשע על פי הודאתו ונידון לעונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים ומאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם היה מעורב בשלושה אירועים שונים שהתרחשו באפריל ובספטמבר 2003. המשותף לשלושת האירועים מבחינה משפטית היה ביצוע עבירות של הסגת גבול ופגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות. מבחינה עובדתית, הזהות באירועים באה לביטוי בכך שהמערער נכנס לחצר בית של אחר, הציץ מהחלון והכניס תמונות זימה לתוך הבית. המערער הגיש ערעור בדבר חומרת העונש.

טענות הצדדים

למערער, יליד 1968, היה עבר פלילי שכלל עבירות רכוש רבות. בעבר אף נידון למאסר בפועל של 10 חודשים. טענתו העיקרית הייתה שהיה מקום להסתפק בעבודות שירות הואיל והוא עבר טיפול אצל פסיכולוג. המערער אף הגיש חוות דעת מאותו פסיכולוג, אשר העיד בשלב העונש בבית המשפט. מנגד, המדינה טענה כי לא היה מקום להקל עם המערער, בשל נטייתו לשוב לעבריינות ולאור חומרת המעשים.

החלטת בית המשפט

צוין כי העבירות הנידונות היוו סוג של סטייה מהתנהגות נורמטיבית של החברה והן פגעו באופן קשה בקורבן והביכו אותו. עם זאת, היה קושי להבין את המניע לביצוע העבירות ואת המהלכים הפנימיים שהביעו את המערער לפעול כפי שפעל. מכאן, שכאשר בית המשפט נדרש לגזור את דינו של הנאשם, הובאה חוות דעתו של פסיכולוג מטעמו.

הלה קבע כי הייתה התקדמות ניכרת במצבו של המערער. עם זאת, לא היה ניתן להתעלם מטענות המשיבה לפיהן המערער היה בטיפול אצל הפסיכולוג בעבר והפסיק את הקשר עמו טרם עבר את העבירות הנידונות. גם קצין המבחן אשר בדק את המערער התייחס למורכבות אישיותו וקשיי התמודדותו בכל הקשור להתנהגות לפי גבולות המוסר החברתי המוסכם.

למרות רצונן של השופטים להאמין ולחזות בשינוי ההתנהגות אצל המערער, לא היה ניתן להתעלם מהגורם המקצועי אשר בדק אותו והתייחס לעברו הפלילי. משכך, השופטים קבע כי גזר הדין אשר ניתן על ידי בית משפט קמא היה פרי האיזון בין השיקולים שונים. בסופו של דבר, השופטים לא סברו כי העונש שנגזר על המערער נטה לחומרה יתרה, שהצדיקה את התערבות בית המשפט. לפיכך, השופטים החליטו לדחות את הערעור.