הרשעת אדם באלימות במשפחה במגזר החרדי

דרגו את המאמר

הרשעת אדם בתקיפת בת זוגו וכליאתה

להלן דיון בכתב אישום שהוגש כנגד אדם בגין עבירות של אלימות במשפחה. האישה, המתלוננת במקרה דנן, טענה כי הגבר תקף אותה וביצע כלפיה מעשי אלימות. מנגד, הגבר טען כי האישה "חולת נפש" והיא מבקשת להעליל עליו עלילות שווא בדויות.
 

מדובר בבני זוג בשנות ה-20 לחייהם המשתייכים לעדה החרדית. השניים נפרדו לאחר כשישה חודשי נישואין. ע"פ כתב האישום, המתלוננת טענה כי הנאשם נהג לכלוא אותה בדירה ולהכות אותה באגרופים בראשה. לטענת המתלוננת, כבר למן הרגע הראשון לנישואין הנאשם לא השכיל להתמודד עם עול חיי המשפחה לרבות ההוצאות הכספיות אשר היו כרוכות בחיים אלה. אי לכך, נטען על ידי המתלוננת, הנאשם "קימץ בקניית מזון לבית" וממש הביא להרעבתה.

כמו כן, המתלוננת טענה כי הנאשם ביקש (ולמעשה "דרש") ממנה להפסיק ללמוד בסמינר למורות. נטען כי הנאשם דרש מהורי אשתו להשתתף עם הזוג הצעיר במימון משכנתא ואף גרם בשלב מסוים לאשפוז המתלוננת בכפייה. המתלוננת טענה כי הנאשם גרם לאשפוזה לאחר שמאס בנישואיו אליה, וזאת על מנת להתחמק מתשלום כתובתה.

חוות דעת פסיכיאטריות מנוגדות בנוגע למצבה הנפשי של האישה

מנגד, הנאשם טען כי המתלוננת סובלת מבעיות נפשיות והיא בדתה דברים מדמיונה. נטען כי הנאשם לא כלא את המתלוננת ולא היכה אותה. לטענת הנאשם, התלונה במקרה דנן לא הייתה אלא עלילת שווא. מטרתה של ה"עלילה" - לטענתו של הנאשם - הייתה לנקום בו על פתיחה בהליכי גירושין.

במסגרת פרשת ההגנה, הוצגה בפני בית המשפט חוות דעת רפואית מטעם פסיכיאטר אשר קבעה כי המתלוננת "אושפזה בכפייה למשך יממה ונמצאה במצב פסיכוטי". עם זאת, בית המשפט בחן את חוות הדעת וקבע כי היא הסתמכה בעיקר על דבריו של הנאשם וזאת משום שהמתלוננת סירבה לשתף פעולה בהפגנתיות עם המומחה. מנגד, המתלוננת הציגה חוות דעת פסיכיאטרית מטעמה אשר שללה מכל וכל את מחלת הנפש שיוחסה לה על ידי הנאשם ועורכי דינו.

בית המשפט בחן את המקרה וקבע כי הוא מבכר את מהימנותה של גרסת המתלוננת. דהיינו, נקבע כי גרסתה הייתה עדיפה עשרות מונים על גרסתו של הנאשם. בית המשפט דחה את טענות הסנגור לכך שהתלונה הייתה נקמנית או שקרית. יצוין כי המתלוננת לא הסתירה את כעסה על הנאשם. עם זאת, בית המשפט קבע כי לא היה בכך כדי להוכיח שהתלונה הייתה עלילת שווא.

שיהוי בהגשת התלונה

ההגנה ניסתה לטעון כי התלונה בגין האלימות לא הוגשה על ידי המתלוננת אלא חודשים רבים לאחר האירועים. מכאן, הסנגור ביקש לשמוט את הקרקע תחת אמינות התלונה. ואכן, הלכה פסוקה היא כי ככל שקיימים פערי זמנים משמעותיים בין אירוע אלימות לבין הגשת תלונה, ייתכן שהדבר ייפגע באמינותו של הצד המתלונן. עם זאת,

במקרה דנן, בית המשפט קבע כי הוא מקבל את דבריה של המתלוננת לכך שהיא לא הגישה את תלונתה מחמת מצבה הנפשי שהיה תולדה של האירועים האלימים אותם עברה. בית המשפט מצא את ההסבר הנ"ל "מניח א ת הדעת". זאת ועוד, עסקינן בבני זוג מהעדה החרדית. בציבור הישראלי ידוע כי אזרחים המשתייכים לעדה זו אינם נוטים לפנות מיד לרשויות החוק (המשטרה ובתי המשפט) אלא מבקשים "לפתור את הסכסוך" בעצמם. בסופו של היום, הנאשם לא הוכיח כי היה מדובר בתלונת שווא והוא הורשע בשתי עבירות. כליאת שווא ותקיפת בת זוג.