24 חודשי מאסר לתוקף זוג קשישים מהם שכר את דירתו

דרגו את המאמר

השופט דן נאשם שהורשע בעבירות של סחיטה בכוח וחבלה חמורה ל-24 חודשי מאסר בפועל. השופט קבע כי המלצת שירות המבחן בעניינו של הנאשם לא תאמה את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה ולכן הוא נמנע מלקבלה. לדידו, היה מקום להחמיר עם הנאשם היות והוא ניצל את מעמדו וכוחו מול זוג הקשישים בעלי ביתו לשם פגיעה בהם.

במקרה זה, הנאשם הורשע על פי הודאתו ובמסגרת עסקת טיעון בעבירות של סחיטה בכוח וחבלה חמורה. על פי הנטען בכתב האישום, הנאשם שכר במשך שלוש שנים דירה מבני זוג קשישים. הדירה הייתה בקומת קרקע ברחוב בעיר ירושלים. באחד מימי שנת 2008, הנאשם הגיע לבית הקשישים הסמוך, יחד עם שלושה אחרים (להלן "החבורה"). הם היו רעולי פנים, לבשו כפפות והיו מצוידים בסכין, אקדח צעצוע, אזיקונים ונייר דבק. מטרתם הייתה לאיים על בני הזוג ולתקוף את בנם. אחד מהחבורה הפתיע את המתלונן עת ישב במרפסת הבית, סתם את פיו בחוזקה ובמקביל אחז בו בצווארו וניסה לחנוק אותו. המתלונן ניסה להיאבק וזעק לעזרה לעבר אשתו.

במקביל, אדם אחר מהחבורה התנפל על המתלוננת, סתם את פיה ודקר אותה בסכין. לאחר שהמתלוננת זעקה לעזרה לעבר בנה שגר בסמוך, החבורה נמלטה מהבית. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננים חתכים בידיים וברגליים ושפשופים בפנים. משכך, יוחסו לנאשם, וליתר המעורבים, עבירות הסחיטה והחבלה. לאחר מכן נשמעו טיעונים לעונש.

טיעוני הצדדים

המאשימה הגישה הצהרות לגבי שני הנפגעים. היא טענה כי נסיבות האירוע היו חמורות וכל אחת מהעבירות בהן הורשע הנאשם חייבה עונש מאסר ממושך. לדידה, לא היה מדובר באירוע מקרי אלא מעשה מתוכנן מראש. החבורה הגיע לבית הקשישים עם אביזרים שלימדו על כוונת פגיעה. בנוסף, הנאשם ניצל את העובדה שהוא גר במקום והכיר את הגישה אליו. כמו כן, הוא ניצל את האמון שהמתלוננים נתנו בו.

מנגד, הנאשם בחר להביא מטעמו מספר עדי אופי שהעידו על אופיו החיובי, אחריותו ונכונותו לעזור. כמו כן, הוא הודה בעובדות המקרה ונטען כי הוא היה הפסיבי באירוע. יתרה מזאת, היה זה האירוע הפלילי הראשון בו הוא היה מעורב. הסנגור ביקש להדגיש את העובדה שהנאשם היה אז כבן 28, נשוי ואב לילד קטן. הוא ניהל אורח חיים נורמטיבי ועבד לפרנסת משפחתו. גם תסקיר המבחן המליץ על ענישה מקלה בנסיבות העניין והסנגור ביקש לאמץ המלצות אלו.

דיון והכרעה

השופט הדגיש כי לא הייתה מחלוקת בדבר חומרת העבירות בהן הנאשם הורשע וקבע שהתנהגותו חייבה ענישה הולמת וחמורה. במסגרת הכרעת הדין, השופט סקר פסקי דין בנושאים דומים ואת רף הענישה בעניינם וכן את השיקולים לקולא ולחומרא. מחד, הנאשם היה אדם נורמטיבי, הרבה לעזור לזולת, לרבות מינויו לאפוטרופוס לבן אחותו. הוא היה נשוי ובן לילד קטן, לקח אחריות להתנהגותו והביע חרטה מלאה וכבושה כלפי המתלוננים. השופט אף ציין כי לא בכדי שירות המבחן המליץ על עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות בנסיבות העניין.

מאידך, לא היה מדובר בביצוע עבירה מתוך מצוקה או במקרה יוצא דופן מבחינת הנסיבות. אלא, הייתה זו עבירה שתוכננה בקפידה, לרבות המקומות בהם המתלוננת נדקרה, שהעידו כי המטרה הייתה למנוע את התנגדותה. כמו כן, המגמה הייתה להחמיר בתקיפת קשישים, בשל העובדה שהדבר הפך להיות מכת מדינה. מגמה זו נלמדה מדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון חוק העונשין, כפי שהשופט הביא בפסק דינו. בסופו של דבר, השופט פסק כי לא היה מקום לקבל את המלצת שירות המבחן בעניין העונש. משכך, הוא גזר על הנאשם 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן שנת מאסר על תנאי. כמו כן, הנאשם חויב בפיצוי המתלוננת בסך של 10,000 ₪ ובפיצוי המתלונן בסך של 3,000 ₪.