מעצרו של אדם הנחשד בעבירות רכוש עד תום ההליכים
| דרגו את המאמר |
|
|
בעניין:
|
מדינת ישראל
|
|
|
|
|
ע"י ב"כ
|
עו"ד ארנרייך
|
העוררת
|
|
|
נ ג ד
|
|
|
|
|
איליה
|
|
|
|
|
ע"י ב"כ
|
עוה"ד קינן אורי וקרמניצר
|
המשיב
|
פרוטוקול
ב"כ העוררת: חוזר על הערר, מפנה להחלטת ביהמ"ש, שאומר שאכן יש חשש שימשיך את העבירות, כך שגם ביהמ"ש מודע שאם הנאםש ישתחרר ללא פיקוח הוא ימשיך לבצע עבירות. ברור שמדובר בעבירת רכוש, שכשלעצמה אינה מקימה עילת מעצר, אך נסיבות הענין שמדובר ב- 4 עבירות בחודש, המשיב שוחרר לאחר כל מעצר, המשיך במעשיו, וצריך לעשות לכך סוף.
מדובר בנרקומן, דר רחוב. בפר' הוא הצהיר שיש לו בית בלוד, אך העבירות מבוצעותבת"א, מפנה לסע' 2 לנימוקי הערר, השוטרים מכירים אותו מהרחוב בת"א, כהולמס.
מגיש גליון ר.פ. הרב, הוא השתחרר לפני 4-3 חודשים, תלוי נגדו מאסר ע"ת חב הפעלה, במקרה ההוא הוא היה עצור, ניסו לשלבו בהליך גמילה אך אין לו כוחות. מגיש את הפר'.
מפנה לסע' 6 לנימוקי הערר, החלטת כב' השופט נצר, בקשר לעבירת פריצה אחת.
יתכן שבסוף ההליך יוכלו לבחון חלופה כגמילה, אך לא בנסיבות כיום, ללא תסקיר.
נבקש לבטל את ההחלטה.
ב"כ המשיב: למשיב יש בית בלוד, אחיו ומשפחתו גרה בלוד, אין ספק שהוא מסתובב בת"א וזו זכותו, הוא לא הומלס.
לענין העבירות, החלטת בימ"ש קמא נכונה, זה לא תיק שבעיקרו יש להוביל להחלטה קיצונית של מעצר עד תום ההליכים, גם החלטה שצורפה לערר של כב' השופט מלצר, דובר להתפרצות לדירה. אין דינה של התפרצות לדירה כמי שנכנס לחנות ובהתנהגות טיפשית לוקח מצלמה או פלאפון, הנזקים שונים, הנזק לנפגע שונה לחלוטין, בהתפרצות יש נזק אישי, נפשי, לעומת לקיחת חפץ שהוא נזק ממנו גרידא, אין נזק אישי או פסיכולוגי של חדירה לפרט.
בימ"ש קמא אמר ששמע טענות המבקשת, ויתכן שהמשיב ימשיך בעבירות.
אנו רוצים לקדם את ההליך המשפטי. הוא גנב כדי למכור ולקנות סמים.
זה לא המקרה למעצר עד תום ההליכים, אפשר לחזק את תנאי השחרור, לחתום פעמיים ביום בתחנת המשטרה בלוד, ובעל כורחו הוא יאלץ להישאר באיזור התחנה בלוד.
הנאשם רוצה לסיים את הדיון הפלילי נגדו. תוך כדי דיון הנאשם מבקש לסיים את הדיון ואין לו חלופת מעצר, כשלעצמי חושב שהחלטת בימ"ש קמא נכונה וסבירה, אין צורך להתערב בה, במקרה החמור התיק מקים סכנה לרכוש הציבור ולא לשלומו, לכן אין מקום למעצר עד תום ההליכים, לכן אבקש מביהמ"ש למרות בקשת המשיב, לסיים את הדיון, לדחות את הערר.
ה ח ל ט ה
זהו ערר על החלטת בימ"ש השלום בת"א (כב' השופט דרוייאן ) שהורה לשחרר את המשיב ממעצר.
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו 4 עבירות רכוש:
ב- 17.10.08 החזיק המשיב מכשיר די.וי.די ללא הסבר ובגין כך הואשם בהחזקת נכס חשוד כגנוב לפי סע' 413 לחוק העונשין, ב- 20.10.08 גנב ממסעדה בת"א טל' סלולרי והואשם בעבירת גניבה לפי סע' 384 לחוק העונשין, ב- 11.11.08 גנב מצלמת סוני מחנות צילום והואשם בעבירה נוספת של גניבה, וב- 27.11.08 גנב טל' סלולרי מחנות בת"א ושוב הואשם בעבירת גניבה.
כידוע, בעבירות רכוש אין נוהגים לעצור נאשם עד תום ההליכים, אולם במקרה זה הגישה התביעה בקשה למעצרו של המשיב, שכן למרות שמדובר בעבירות שכל אחת מהן כשלעצמה אינה חמורה, הרי מדובר בארבעה מעשים שבוצעו תוך מרווח של ימים זה מזה, לאחר כל מעשה נעצר המשיב, הובא לביהמ"ש ושוחרר, לחובת המשיב 18 הרשעות קודמות בגין עבירות רכוש וסמים, לאחרונה שוחרר מעונש מאסר בן 19 חודשים בפועל וכעבור 3 חודשים החל לבצע את סדרת העבירות נשוא תיק זה, כל זאת כאשר עונש מאסר ע"ת בן 8 חודשים תלוי ועומד נגדו.
בבקשה נרשם כי המשיב דר רחוב ע"ס מזכר של שוטר, אולם המשיב טוען כי יש לו דירה בה הוא מתגורר בעיר לוד.
בימ"ש השלום קבע כי לחובת המשיב עבר מכביד מאוד, הוא נרקומן וככל הנראה זהו הרקע לביצוע המעשים, וקיים חשש שימשיך לבצע עבירות רכוש נוספות.
יחד עם זאת מדובר בעבירות רכוש פעוטות שאינן מצביעות על מסוכנות ועל כן שוחרר המשיב בתנאים של התייצבות פעם בשבוע במשטרה, ערבות עצמית וערבות צד ג' בסך 2,000 ₪ והפקדת מזומן בסך 600 ₪.
על החלטה זו נסוב הערר שהוגש.
נכון הדבר שעבירת רכוש כשלעצמה איננה מקימה עילת מעצר בעיקר כאשר לא מלווה לעבירה זו כל מעשה אלימות.
בגין כל אחד מהמעשים לבדו, לא קמה עילת מעצר, ולא מן הנמנע שגם בהצטברות ארבעת הארועים נשוא כתב האישום לא קמה עילת מעצר.
עם זאת, סיכון רכוש הציבור הוכר כבר כעילת מעצר, ויש לבחון האם קמה במקרהו של המשיב.
התופעה שאדם מבצע עבירת רכוש, נתפס, מובא לבימ"ש, משוחרר ומייד חוזר לסורו ומבצע עבירת רכוש נוספת הפכה לנפוצה.
למרבה הצער, בחלק מכריע מעבירות הרכוש העבריין לא נתפס כלל, בחלק הקטן שתופסים עבריין, נוהגים לפי הפסיקה שאין לעצור, ולאחר מכן מוסיף העבריין חטא על פשע ולעיתים תוך זמן קצר ביותר לאחר שהוא משוחרר מבית המשפט, הוא מבצע עבירת רכוש נוספת, מתוך ידיעה שגם בפעם הבאה ישוחרר, ואם ייאספו נגדו מספר תיקים של עבירות רכוש, יצרף את כל התיקים יחדיו, יזכה בעונש קל והגלגל יחזור לראשיתו.
מקרהו של המשיב הוא מקרה מובהק שבו שם אדם ללעג ולקלס את מערכות החוק, המשפט והמשטרה.
לא יתכן שלא יהיו כלים להתמודד עם מעשים בהם ברור מראש שהעבריין יחזור לסורו, ובתי המשפט ינהגו אך ורק על פי מצוות אנשים מלומדה, תוך התעלמות מהנסיבות.
אמון הציבור בבתי המשפט הוא לעיתים ביחס ישר להחלטות הניתנות. כאשר ציבור גדול ניזוק מידי יום ביומו מעברייני רכוש וקורא בעיתונים כי עבריין שנתפס משוחרר באותו יום ומייד חוזר לסורו, לא פלא הוא שהציבור תמהה על החלטות ביהמ"ש כאילו מדובר בגוף חסר אונים שאין לו כלים להתמודד עם התופעה החוזרת ונשנית.
המשיב שוחרר ממאסר ארוך בן 19 חודשים שנגזר עליו בגין עבירות של נסיון לפריצה וגרימת נזק לרכוש, עבירות אלו בוצעו ימים ספורים לאחר ששוחרר ממאסר ממושך בגין עבירות רכוש אחרות, כאשר תלוי נגדו עונש מאסר ע"ת בן 14 חודשים.
ביהמ"ש בת.פ. 1540/07 גזר על המשיב עונש של 5 חודשי מאסר והפעיל במצטבר את עונש המאסר המותנה בן 14 חודשים מהתיק הקודם שמריצוי המאסר בפועל שבו, שוחרר המשיב כאמור ימים ספורים לפני ביצוע העבירה נשוא התיק 1540/07.
והנה, לאחר שהמשיב שוחרר מהמאסר הארוך השני, הוא שוב מבצע עבירות רכוש.
בגין כל עבירה כזו, לרוע מזלו הוא נתפס, אולם למרבה מזלו הוא הובא לביהמ"ש ובהתאם לשגרה הנפוצה, הוא שוחרר מייד, ושוב מבצע עבירה.
אין לך מקרה מובהק יותר של מי שמסכן את רכוש הציבור ושלומו ממקרהו של המשיב.
אם לא זהו המקרה, בו יש לנקוט באמצעים שימנעו מהמשיב לחזור שוב ושוב על מעשי גניבה באמצעות מעצרו, אין לך עוד מקרה של עבירות רכוש שיכול להצדיק זאת.
החלטת בימ"ש קמא של שחרור ללא תנאים כמעט, שכן אין משמעות לחתימה אחת לשבוע במשטרה או שחרור בערבות זעומה, אינה יכולה לעמוד.
למרות שכרגיל אין עוצרים אדם בגין עבירת רכוש, והוראות החוק והפסיקה בעניןזה לא נעלמו מעיני, הרי עניינו של המשיב אינו שגרתי והוא חורג מהכלל הרגיל, והמעשים שביצע מצביעים בעליל על מסוכנותו הרבה לשלום הציבור ולרכושו, שכן ברור על פי מעשיו הקודמים שמיד לאחר שחרורו, יוסיף ויבצע עבירות רכוש נוספות, שכן גם על פי דבריו הוא נרקומן וכל עבירות הרכוש מבוצעות כדי לממן צריכת סמים.
למותר לציין כי כל מכשיר שגנב המשיב ששוויו לא מועט, נמכר על ידו בסכומים פעוטים לצורך מימון רכישת סמים.
אני מקבל את הערר, ומבטל את החלטת בימ"ש השלום ומורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים במשפטו ורושם לפני את דברי המשיב כי הוא מעונין לסיים בהקדם האפשרי את משפטו בבימ"ש השלום ומן הראוי ככל שהדבר ניתן, לאפשר שאכן תיקו יסתיים בבימ"ש השלום בהקדם.
ניתנה היום, ו' בכסלו, תשס"ט (3 בדצמבר 2008), במעמד הצדדים.
|
צבי גורפינקל, שופט
|
קלדנית: ל. כהן
