ההחלטה בעניין מרי פיזם בבקשה למעצר עד תום ההליכים

דרגו את המאמר

הטלת מעצר עד תום ההליכים על נאשמת ברצח

הנאשמת במקרה דנן, מרי פיזם, התמודדה עם כתב אישום אשר ייחס לה עבירה של רצח בכוונה תחילה. נטען כי הנאשמת ביצעה את העבירה ביחד עם בן זוגה, רוני רון. עם הגשת כתב האישום, התביעה ביקשה להורות על מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים.

סנגורו של רון הודיע כי מרשו מסכים למעצר. מנגד, סנגוריתה של פיזם טענה כי "לא קיימת תשתית ראייתית לכאורית אשר היה בכוחה כדי להביא להרשעת מרשתה בעבירות נשוא כתב האישום". אי לכך, הסנגורית ביקשה לשחרר את פיזם ממעצר וזאת ללא תנאים מתלים.

על פי כתב האישום, הנאשמים פעלו לרציחת הילדה רוז פיזם, קטינה שהייתה בתה של הנאשמת ונכדתו של הנאשם. התביעה טענה כי רון ופיזם גרמו למותה של המנוחה בכוונה תחילה, בדרך שאיננה ידועה. בכתב האישום נטען כי פיזם ביקשה מרון "להוציא את רוז מהבית" ואיימה עליו כי אם הוא לא יפעל כדבריה היא תתאבד. אי לכך, נטען בכתב האישום, רון העביר את המנוחה לבית אמו בנתניה במרץ 2008. רוז נראתה בפעם האחרונה ב-12 למאי 2008. בכתב האישום נטען כי הנאשמים, שניהם ביחד או אחד מהם, רצחו את הילדה והשליכו את הגופה לירקון.

המדינה טענה כי יש להורות על מעצרה של פיזם עד לתום ההליכים. נטען כי היו בידי המשטרה ראיות לכאורה להוכחת אשמתה של האחרונה ברצח. המדינה טענה כי היות ופיזם הואשמה בעבירה כה חמורה אשר דינה מאסר עולם, התקיימה בעניינה חזקת מסוכנות סטטוטורית, ואין לשחררה.

המסגרת הדיונית

בית המשפט, בבואו להורות על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים, עליו לבחון האם התקיימו במקרה דנן שלושה תנאים מצטברים. מדובר בתנאים אשר קבועים בסעיף 21 לחוק המעצרים:

• המדינה מוכיחה קיומן של ראיות לכאורה לצורך הוכחת העבירה אשר מיוחסת לנאשם בכתב האישום.
• קיימת עילת מעצר בהתאם לפירוט בחוק המעצרים
• האם חלופת מעצר איננה מתאימה בנסיבות העניין.

במקרה דנן, הצדדים הסכימו כי מערכת הראיות מבחינתה של פיזם הייתה נסיבתית. כידוע, ראיות נסיבתיות יכולות להספיק לשם הרשעה, וזאת במידה והן מובילות בהכרח למסקנה כי הנאשמים אכן ביצעו את העבירות אשר יוחסו להם בכתב האישום. לפיכך השאלה אשר עמדה על הפרק הייתה האם זוהי המסקנה שעלתה במקרה דנן מן הראיות כנגד פיזם, אם לאו.

בהתאם להלכות המנחות בעניין זה (הלכת אלקובי והלכת אביסידריס), במקרים בהם מדובר בהליך של מעצר עד תום ההליכים, בית המשפט מוסמך לבחון האם יסודות עבירה הפחותה מרצח נתקיימו בנאשם, כגון עבירת ההריגה. דהיינו, בית המשפט היה צריך לבחון האם לפיזם הייתה מודעות בנוגע ל"אפשרות גרימת מותה של רוז, ופזיזות כלפי התממשות תוצאה זו".

בחינת מארג הראיות הנסיבתיות והתקיימות הסבר חלופי

בית המשפט קבע כי הוכח שלפיזם היה רצון להוציא מחייה את רוז. נטען כי יחסה של האם לבתה טרם ה-12.5.08 הצביע באופן ברור על קושי לטפל. קושי זה לימד על כך שהאם ידעה מה הצפוי לבתה. נקבע גם כי הניסיונות של פיזם ליצור ריחוק בינה לבין התיק בו הונחו הבגדים, והימנעותה מלתקן דברים שנאמרו על ידי רון לשוטרים, היוו ראיות לכאורה למעורבות ברצח. בית המשפט התייחס גם לעימות בין הנאשם לנאשמת במהלכו עלה ניסיון בין השניים ל"תיאום גרסאות". בסופו של דבר, בית המשפט קבע כי היה די בראיות הנסיבתיות האמורות בכדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים.