פיצויים לנפגעת עבירת מין במסגרת תביעה אזרחית נגררת לפלילים

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

הטלת פיצויים על אדם אשר הורשע בביצוע מעשים מגונים

הנתבע במקרה דנן הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של מעשה מגונה לפי חוק העונשין. בעקבות ההרשעה, בית המשפט גזר על הנתבע מאסר למשך 6 חודשים, אשר ירוצה בעבודות שרות. כמו כן, הנתבע חויב לפצות התובעת בסכום של 35,000 שקלים. התובעת, אשר אובחנה כלוקה בנפשה, הגישה כנגד הנאשם תביעה אזרחית לפיצוי בגין הנזקים אשר נגרמו לה כתוצאה ממעשיו.

התביעה במקרה דנן הוגשה כתביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים לפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט. התובעת עתרה לפיצויים בגין נזקי הגוף והנפש אשר נגרמו לה בשל מעשי הנתבע. כמו כן, היא עתרה גם לפסיקת פיצויים עונשיים ומוגברים. התובעת צרפה חוות דעת רפואית של פסיכיאטרית לתביעתה. חוות דעת זו העריכה כי אמנם התובעת הייתה, עובר לאירועים, נכה בשיעור של 100%, אך האירוע וההפרעה הפוסט טראומטית גרמו לה לליקוי תפקודי נוסף בשיעור של כ-10%-20%, לצמיתות.

הנתבע כפר בנזקים אשר נטענו על ידי התובעת. ההגנה הציגה חוות דעת של פסיכיאטר מטעמה אשר העריך כי האירוע הטראומטי גרם לתובעת פגיעה שהוסיפה לנכות הנפשית "רק" כ-10% נכות תפקודית וזאת לתקופה של כ-5 שנים "בלבד" (ולא לצמיתות).

על פי עובדות כתב האישום, בהן הודה הנתבע, הוא היה נוהג להסיע את בנו למרכז שיקום בחיפה, בו התובעת עבדה יחד עם בנו של הנתבע. ביום האירוע, הנתבע הסיע את התובעת ביחד עם בנו, בחזרה ממרכז השיקום. בהכרעת הדין נקבע כי לאחר שבנו של הנתבע ירד מהרכב, התובעת נענתה לבקשת הנתבע "לעלות לקפה" והשניים נכנסו לדירתו. באותו מפגש, הנתבע ביצע בתובעת מעשים מגונים תוך כדי שהוא מנצל את היותה לוקה בנפשה. התובעת הדגישה כי לאור הרשעתו של הנתבע בפלילים, אחריותו לנזקיה לא הייתה יכולה להיות שנויה במחלוקת. התביעה טענה כי הדיון צריך לעסוק רק בשאלת הנזק.

האם ניתן לפסוק אחוזי נכות נוספים לאדם שהוגדר כבר כבעל 100% נכות?

התובעת טענה כי חוות הדעת הרפואית אשר הוצגה על ידה ביססה את הקשר הסיבתי המובהק בין הנזק למעשיו של הנתבע. נטען כי היה ברור שהוספת ליקויי תפקוד בשיעור של 20% - 10% על נכותה היו תולדה של מעשי הנתבע. בנוסף, על פי חוות הדעת, התובעת הייתה זקוקה לטיפול תמיכתי ארוך למשך כ-5 שנים לפחות, וזאת בתדירות חד-שבועית.

ב"כ התובעת ביססה את טענותיה באשר לקיומו של הקשר הסיבתי על קביעת המומחית ש"חלה במצבה הנפשי של התובעת החמרה ברורה". הודגש כי משנת 1998, ועד לאירוע נשוא התובענה, התובעת לא נזקקה לאשפוזים. עם זאת, לאחר המקרה, חלה נסיגה משמעותית במצבה הנפשי של האחרונה. למעשה, היא החלה לסבול מסיוטים בלילה, התפרצויות זעם, הפרעות שינה ומחשבות שונות אודות האירוע.

האם ניתן להשית פיצויים עונשיים במשפט אזרחי, בגין מסכת עובדתית עליה כבר הוטל על הנתבע עונש במסגרת המשפט הפלילי?

הנתבע הדגיש כי התובעת נתנה את הסכמתה להסדר הטיעון ובמסגרתו הוא חויב לפצותה בסכום של 35,000 שקלים. בנוסף, ב"כ התובע טען כי לאחר שמרשו נענש בהליך הפלילי, לא היה מקום להעניש אותו פעם נוספת תוך כדי חיובו בפיצויים עונשיים ו/או בפיצויים מוגברים.

הנתבע חלק על חוות דעתה של המומחית הרפואית מטעם התובעת. נטען כי האחרונה הגיעה לתוצאה שלא הייתה מוכרת בפסיקה או ברפואה - קיום נכות אשר גדולה מ- 100%. נטען כי 100% נכות משקפים נכונה את הנכות המקסימאלית האפשרית. בא כוח הנתבע טען כי בשנים האחרונות תפקודה של התובעת תקין,. לאחר האירוע היא התחתנה, וילדה בת בה היא מטפלת לבדה (לאחר גירושיה מבעלה). הסנגור הוסיף כי התובעת לא הביאה כל הוכחה לנזקיה. לסיכום ב"כ הנתבע הציע לפצות את התובעת - לפנים משורת הדין - בסכום של 10,000 שקלים בגין כאב וסבל, אשר ביחד עם הפיצוי שהיא כבר קיבלה, 35,000 שקלים, יעמיד את הפיצוי הכולל על גובה של 45,000 שקלים. נטען כי כך גם תילקח בחשבון הסכמתה של התובעת להסדר הטיעון בתיק הפלילי.

מאחר והצדדים הסכימו כי בית המשפט יפסוק על דרך של פשרה, על סמך סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, בית המשפט מצא לנכון לקבל חלקית את טענותיה של התובעת, ולחייב את הנתבע לשלם לתובעת סכום נוסף בשיעור של 245,000 שקלים.