משפט פלילי - אי כשירות לעמוד לדין בעקבות ליקוי שכלי

דרגו את המאמר

מהו הדין החל על מסוגלותו של הלוקה בכושרו השכלי לעמוד לדין פלילי תוך נטילת אחריות על מעשיו?
ראשית ראוי להדגיש כי יש להבחין בין "אי שפיות הדעת", לבין טענה של "אי כשירות לעמוד לדין". אף שהבסיס לשתי טענות אלה – הלִקוי בכושר השכלי – יכול להיות זהה, מדובר בשתי טענות שונות. שאלת אחריותו של נאשם הלוקה בכושרו השכלי או בנפשו, בעת ביצוע עבירה, שונה משאלת מסוגלותו לעמוד לדין לעת המשפט.

סדר הדין הפלילי, עוסק בהליכים הדיוניים בבית המשפט, דהיינו, היעדר מסוגלות לעמוד לדין בכל שלב משלבי הדיון. לעומתו, חוק העונשין, שעניינו סייג "אי השפיות" לאחריותו של הנאשם למעשיו, הוא מהותי ועוסק בשאלת האחריות בעת ביצוע העבירה. במילים אחרות - ייתכן כי נאשם יימצא אחראי בפלילים אך לא יהיה מסוגל לעמוד לדין ולהיפך, מסוגל לעמוד לדין אך לא אחראי למעשיו בשל היותו לוקה בנפשו או בכושרו השכלי.

מתי נאשם יוכרז כ"לא בר עונשין"?

הטענה המהותית מעוגנת בחוק העונשין, במסגרת הסייגים לאחריות פלילית. לפי הטענה המהותית, לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם, בשעת המעשה, בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת של ממש להבין את הפסול שבמעשהו או להימנע מעשייתו.

צירוף הסעיפים מלמד שהמחוקק קבע חזקה של שפיות, משמע, שהמעשה נעשה במצב שאין בו סייג לאחריות פלילית, אך חזקה זו ניתנת לסתירה. לשם סתירת החזקה די לנאשם לעורר "ספק סביר" בנוגע לשפיות דעתו. משמעותה של הקביעה שחל הסייג של "אי שפיות הדעת" הינה שהנאשם יוכרז כ-"לא בר עונשין".

כיצד בוחן בית המשפט את הסוגיה?

חוק הסעד וסדר הדין הפלילי הינם המקור הנורמטיבי להפסקת הליכים נגד נאשם מפאת אי מסוגלות לעמוד לדין בשל ליקוי שכלי או מחלת נפש. בפסיקה נקבע כי על הנאשם המבקש להתגונן תחת חסות החוק הזו, להוכיח שני תנאים מצטברים - שאינו מסוגל לעמוד לדין וכי חוסר מסוגלותו נובע מהיותו לקוי בשכלו או חולה נפש.

בית המשפט בוחן במקרים אלו האם הנאשם "מסוגל לתפקד כראוי כדי להתגונן נגד האשמה ולקחת חלק פעיל בהליך המשפטי - אם ירצה בכך". כמו כן, בודק בית המשפט האם הנאשם מסוגל להבין את פשרם של ההליכים המתנהלים נגדו, ויכול מבחינה רפואית ליפות את כוחו של עורך הדין שיפעל בשמו.

זאת ועוד, גם רמת התקשורת בין הנאשם לבין עורך דינו הינו חשובה לצורך ניהול הדיון המשפטי באופן הוגן. יצוין, כי די בתקשורת בסיסית עם הסנגור ובהבנה בסיסית של הנאשם את ההליך הפלילי והצדדים לו.