זיכוי מאשמה בעבירת גניבה מחמת ריבוי גרסאות

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת רכוש של גניבת ארנק אשר הכיל מסמכים שונים וכסף מזומן בסך 2,400 שקלים. בית משפט השלום בתל אביב יפו נדרש להכריע האם הנאשם ביצע את המיוחס לו בכתב האישום או האם הוא חף מפשע ויש לזכותו מאשמה.

על פי עובדות כתב האישום, באוגוסט 2016, בסביבות השעה שש וחצי בבוקר, הגיע הנאשם לאתר בנייה ביהוד ונכנס למבנה מגורים שבו לן פועל סודני שהוא המתלונן. בנסיבות אלה, לאחר שהמתלונן יצא מחדרו, נכנס הנאשם אל החדר וגנב את הארנק של הפועל שהכיל מסמכים שונים ומזומן בסך 2,400 שקלים.

הנאשם כפר במיוחס לו, וטען כי אכן היה באתר במועד האירוע, כדי לחפש פועלים במסגרת עבודתו כקבלן, אך לא גנב את ארנקו של המתלונן. במסגרת פרשת התביעה בהליך הפלילי נשמעו עדויות של המתלונן, פועל נוסף, ושלושה שוטרים וכן הוגשו מסמכים שונים כולל דוחות פעולה, מזכרים והודעות הנאשם.

המתלונן ראה את הנאשם מכניס את הארנק לכיסו

המאשימה טענה, כי הנאשם עצמו אישר שהיה במקום והכיר את המתלונן, לכן לא מתעוררת סוגיה של זיהוי, ואף המתלונן מסר עדות מהימנה במיוחד ומפורטת. עוד ביקשה, כי יינתן משקל לעדותו של המתלונן, שהבחין בנאשם גונב את הארנק, אשר הדברים שנכתבו מפיו באתר ובהודעתו הראשונה נכתבו ללא מתורגמן, לעומת הודעתו השנייה במשטרה, העימות וכן עדותו בבית המשפט.

המאשימה ביקשה לתת משקל נוסף לכך שהמתלונן סיפר על הגניבה לפועל אחר, מיד לאחר האירוע, ואף רץ אחריו לכיוון הרכב ורשם את מספר הרכב על קיר. לצד זאת, טענה המאשימה כי עולות סתירות בין גרסאותיו השונות של הנאשם, המעידות על חוסר אמינותו לאור הצגת מצג שווא בפני המוסד לביטוח לאומי, בדרך של רישום רכבו על שמו של אחר.

המאשימה הוסיפה וטענה כי יש לראות הודאה באמירה של הנאשם כלפי אחד החוקרים, כי הוא רצה להודות בתיק. המאשימה סברה כי הנאשם הבחין בארנק בפעם הראשונה שנכנס אל חדרו של המתלונן, ובהמשך נכנס שוב במטרה לגנוב אותו. לגבי עדות אשתו של הנאשם, טענה המאשימה כי מסרה תחילה גרסה שונה לחלוטין מזו שהעידה בבית המשפט, עדות שלא עומדת במבחן הזמנים.

ריבוי גרסאות המתלונן אל מול גרסת הנאשם

מנגד טען עורך דינו של הנאשם, כי המתלונן מסר מספר גרסאות שונות שהמאשימה ביקשה לאמץ אחת מהן. עוד הפנתה, לסתירות שונות בין הגרסאות שמסר המתלונן, ואף השיב בבית המשפט כי השוטרים אשר כתבו דברים מפיו שיקרו או המציאו את הדברים.

עורך הדין טען כי המתלונן השלים פרטים לסיפור שבנה לעצמו, וכי גרסאותיו הראשונות שלפיהן התעורר חשד בלבד לגבי הנאשם תואמות את המציאות. לגבי הטענה בדבר קושי בשפה העברית, נטען כי המתלונן בחר בעדותו אילו תכנים לאשר ולגבי אילו לטעון שלא נאמרו על ידו.

לטענת עורך דינו של הנאשם בוצעו מחדלי חקירה, כאשר סתירות מהותיות בגרסת המתלונן לא נבדקו על ידי המשטרה. ביחס לראשית ההודאה שראתה לטעון המאשימה, נטען כי השוטר שכתב את המזכר העיד שלא האמין לנאשם. בנסיבות אלה, כאשר מדובר בגרסת המתלונן המשתנה, אשר הכחיש חלק מאמירותיו למול גרסת הנאשם הנתמכת בעדויות שונות, יש להורות על זיכויו.

המתלונן הוא עד הראייה היחיד

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים סבר בית המשפט כי אין מחלוקת לכך שהנאשם אכן היה במקום האירוע במועד שבו טוען המתלונן כי ארנקו נגנב מהחדר. הנאשם קשר עצמו אף לפנייה לאדם במגורי הפועלים באתר, ולשאלה היכן נמצאים פועלים נוספים. עם זאת, המתלונן הוא עד הראייה היחיד לגבי שאלת גניבת הארנק.

בית המשפט סבר כי במספר גרסאות שמסר המתלונן ישנם אי דיוקים עד כדי סתירות, אשר לא זכו לכל הסבר מניח את הדעת, באופן המערער את מידת מהימנות עדותו. כמו כן, בדו"ח הפעולה של השוטר אשר תיעד את דברי המתלונן בסמוך לאירוע, לא נכתב דבר מפיו לגבי הכנסת ארנקו לכיס כלשהו, לכן לא ניתן לקבוע ברף הפלילי הנדרש כי אכן כך הדבר.

בית המשפט ציין כי לא נעלמו מעיניו טיעוני המאשימה ביחס לאופיו הבעייתי של הנאשם, לנוכח רישום הרכב על שמו של אחר, כדי להונות את המוסד לביטוח לאומי. עם זאת, גם אם מדובר בהתנהלות בעייתית במקרה אחר, אין בכך כדי להשלים את הפערים וסימני שאלה המתעוררים נוכח ראיות המאשימה.

בית המשפט קבע כי הפערים אינם ניתנים להשלמה גם לאור המזכר שערך השוטר שבו ביקשה המאשימה לראות ראשית הודאה. הנאשם הסביר כי אמר שהוא רוצה להודות בתיק ומעוניין לסיים עם המקרה, כפי שאף בעבר הודה במקרים שאותם לא ביצע, כדי למנוע פגיעה בעבודתו ובפרנסתו. בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי הספק הסביר נותר בעינו אף לאחר פרשת ההגנה, על כן הורה על זיכוי הנאשם.

ת"פ 282-04-17