ניצול קשישים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מה קובע החוק?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

הערך המוגן העומד בבסיסה של עבירה של קבלת דבר במרמה הוא פגיעה בחופש הרצון, הפעולה והבחירה של המרומה. סעיף 415 לחוק העונשין קובע כי אדם המקבל דבר במרמה צפוי לעונש שיכול להגיע עד שלוש שנות מאסר, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, כמו במקרה של ניצול קשישים חסרי ישע, העונש הצפוי יכול להגיע עד חמש שנות מאסר.

עבירה פלילית של התעללות בחסרי ישע יכולה לבוא לידי ביטוי בניצול כלכלי לרעה ושימוש לא חוקי, לא מוסמך ולא הולם ברכוש ובמשאבים של הקשיש, תוך מעשי הונאה, גניבה וזיוף, מבלי שהקשיש מודע למשמעות והשלכות המעשים.

ניצול קשיש חולה ומבולבל בעת אשפוז בבית חולים

נאשם אשר ניצל קשיש והחתים אותו ללא ידיעתו על מסמכים המעבירים אליו את הזכויות ברכושו של הקשיש, הורשע בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין. בית משפט השלום בירושלים נדרש לקבוע את העונש ההולם.

על פי עובדות כתב האישום, במרץ 2014, אושפז קשיש יליד 1935, בבית חולים, זאת, לאחר שנמצא שרוע על רצפת ביתו במצב ירוד. הוא נותר באשפוז כחודשיים. במהלך אשפוזו הגיע הנאשם, שלא הייתה לו כל היכרות מוקדמת עם הקשיש, לבקרו בבית החולים.

תחילה הגיע הנאשם עם אדם שהכיר בעת שיפוצים בביתו, ובהמשך יחד עם שניים אחרים. בפגישה השנייה, החתים הנאשם את הקשיש על מספר מסמכים המקנים לנאשם זכויות ברכושו, כולל ייפוי כוח הנחזה לשקף מכירה של בית המגורים לנאשם, אישור כוזב מצדו של הנאשם על קבלת התמורה בגין המכירה בסך 300,000 דולר ומסמך שלישי הנחזה להיות מסמך של הקנייה לנאשם של זכויות דיירות מוגנת בכלל נכסיו.

הנאשם החתים את הקשיש על מסמכי ההעברה מבלי שהוא הבין את טיבם ותוך ניצול מצבו הקוגניטיבי הלקוי באותה העת. בהמשך, עשה הנאשם שימוש במסמכים אלה כדי להציג עצמו בפני אדם אחר בכזב כבעל הזכויות ברכוש, ולמכור לו זכויות בבית המגורים של הקשיש. במסגרת עסקה זו אף קיבל סכום ראשוני של 1,000 דולר, וכל זאת ללא ידיעתו של הקשיש.

מגיליון הרישום הפלילי של הנאשם עלה כי הוא בעל הרשעות קודמות בעבירות מתחום המרמה. בגזר דין משנת 2007 הוא נידון למאסר בעבודות שירות, למאסר מותנה ולקנס בגין ארבעה אירועים שונים בשנים 2003-2004 שבהן ביצע עבירות של קבלת דבר במרמה, שלוש עבירות זיוף, קשירת קשר להונות, שימוש במסמך מזויף ושתי עבירות של התיימרות להיות בעל סמכות לפעולת השבעה.

המאשימה עמדה בטיעוניה על חומרת המעשים והציגה את הערכים המוגנים שנפגעו. היא ציינה את התכנון שקדם לעבירה, התפקיד הדומיננטי של הנאשם בביצועה, פוטנציאל הנזק הרב לרבות בנוסח הגורף של מסמכי ההעברה, והעובדה שהנזק הרכושי לא התממש רק בזכות ערנות אחיינו של הקשיש.

המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם כולל מאסר לתקופה שבין שלוש לשש שנים, מאסר על תנאי ופיצוי לנפגע העבירה. מנגד טען הסנגור כי הנאשם סבר שהקשיש היה בדעה צלולה ולא ידע כי לא הבין את טיב חתימתו על מסמכי ההעברה. הסנגור חזר על גרסת הנאשם, שלפיה פעל בתיאום עם הקשיש כדי להגן על נכסיו.

הסנגור ציין את נסיבותיו האישיות של הנאשם וטען כי אחד מבניו הוא היחיד שעובד ומפרנס את המשפחה כולה. נטען כי לאור המלצת שירות המבחן החל הנאשם בהליך טיפולי והבין שדבר מה בהתנהלותו בעייתי, וכי הדבר מצדיק התמקדות בעונש הצופה פני עתיד. לטענת הסנגור, מתחם העונש נע בין 6 חודשי מאסר בעבודות שירות לשלוש שנות מאסר, וכי יש לגזור מאסר בעבודות שירות.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, קבע בית המשפט כי חומרת מעשיו של הנאשם ופוטנציאל הפגיעה הניכר שבהם מחייבים שילובו של עונש מאסר משמעותי במתחם העונש ההולם, לצד פיצוי לקשיש ומאסר מותנה שנועד להתמודד עם החשש להישנות עבירות דומות בעתיד.

בנסיבות אלה גזר בית המשפט על הנאשם: מאסר למשך 19 חודשים, הפעלת עונש של שלושה חודשי מאסר על תנאי, כך שסך הכל על הנאשם לרצות 22 חודשי מאסר וכן עליו לשלם פיצוי לנפגע העבירה בסך של 3,000 שקלים.

ת"פ 40407-09-15