תקיפה על רקע שימוש בדרך: מהי עבירת תקיפה חובלנית, ומה העונש הצפוי בגינה?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

תקיפה חובלנית היא תקיפה הגורמת חבלה ממשית. סעיף 380 לחוק העונשין קובע כי אדם אשר תקף את חברו וגרם לו בכך חבלה של ממש, צפוי לעונש של עד שלוש שנות מאסר.

תקיפה מוגדרת כמעשה אלים שבו אדם אחד נוגע, דוחף או מכה אחר, או מפעיל עליו כוח בכל דרך אחרת ללא הסכמה מצד המותקף. תקיפה יכולה להיעשות באמצעות שימוש שאינו פיזי, תוך שימוש באמצעים חיצוניים כמו אור, חום, גז וכדומה.

החוק מבחין בין סוגים שונים של תקיפה ומגדיר מהם העונשים הקבועים לצד כל עבירה, כאשר העונשים הקבועים הם עונשים מרביים שאותם ניתן להטיל על נאשם שהורשע בביצוע העבירה. עבירת תקיפה הנחשבת קלה יחסית היא תקיפה סתם, שיכולה לבוא לידי ביטוי בדחיפה קלה הגורמת לאי נוחות והעונש המרבי הצפוי בגינה הוא שנתיים מאסר.

לעומת תקיפה סתם, עבירה של תקיפה חובלנית, כלומר שתוצאותיה מובילות לחבלה של ממש אצל הצד המותקף, נחשבת לעבירה חמורה יותר. עבירה זו מתקיימת כאשר נותר נזק גופני או נפשי אצל נפגע העבירה והעונש בגינה יכול להגיע עד שלוש שנות מאסר.

תקיפה בין נהגים, על רקע שימוש בדרך, משייכת את מעשה האלימות לקטגוריית זעם נהגים או טרור בכביש. קו פסיקתי ברור מורה על הצורך בהחמרת העונשים בגין עבירות אלימות על רקע שימוש בדרך או זעם נהגים, ואף, למרבה הצער, אין כמעט יום שבו לא מוגש כתב אישום שעניינו אלימות על רקע זה.

תקיפה חובלנית על רקע שימוש בדרך

בית משפט השלום בתל אביב – יפו נדרש לגזור את עונשו של אדם, כבן 54, ללא עבר פלילי, אשר תקף נהג אחר כבן 70, שעקף אותו עם רכבו וצפר לו, על רקע שימוש בדרך.

על פי עובדות כתב האישום, במרץ 2018, בשעה 20:00 נהג ברכבו הנפגע, יליד 1949, וכשהבחין ברכבו של הנאשם שחנה בכביש, צפר לו ועקף אותו. הנאשם יצא מרכבו, ניגש לרכב של הנפגע, הכה באגרופו בפניו והצמיד את חגורת הבטיחות לגופו. הנפגע יצא מרכבו והנאשם דחף אותו והפיל אותו על הכביש. הנאשם גרם לאדמומיות באגן ובפנים של הנפגע, והוא פונה לבית חולים.

בית המשפט ציין כי בפגיעתו בגופו של הנפגע פגע הנאשם באופן מהותי בערכים מוגנים של שמירת החיים והבריאות ושל האוטונומיה של האדם על גופו, כחלק מכבודו כאדם. אמנם במקרה זה, הנזק לא היה חמור, אך הנזק הפוטנציאלי, המוגבר כשמדובר באדם מבוגר כנפגע, חמור מאוד.

הענישה המקובלת בגין עבירת תקיפה מגוונת, אך ככלל ניתן לאתר קו ענישתי ברור, שלפיו כאשר מדובר בתקיפה חובלנית שלא בוצעה בחפץ ולא גרמה לנזק חמור או מתמיד, נקבעו מתחמים עונשיים שנעים בין מאסר מותנה לבין מספר חודשי מאסר בפועל.

במקרה זה מתקיימות שתי נסיבות מחמירות המחייבות קביעתו של מתחם מחמיר: האחת, הנפגע הוא אדם מבוגר, שנתפס כמי שלא יוכל להשיב מלחמה. והשנייה, התנהגותו חסרת הרסן של הנאשם על רקע שימוש בדרך, המשייכת את המעשה לקטגוריית טרור בכביש.

הנאשם הביע צער וחרטה על התנהגותו, והחל ביוזמתו בטיפול פסיכולוגי. שירות המבחן מצא כי הנאשם בעל מערכת ערכים תקינה ונורמטיבית, ואין צורך בהפנייתו לטיפול. לזכותו עומדים שיקולים כבדי משקל שהובילו לקביעת עונשו בעבודות שירות לתקופה קצרה, כולל: הודאתו במיוחס לו, שיש עמה נטילת אחריות וחסכה משאבי ציבור, היעדר עבר פלילי והתנהגות חיובית כללית.

לצד העונש העיקרי, קבע בית המשפט, כי יוטל מאסר על תנאי לתוספת הרתעה והנאשם יחויב בפיצוי הנפגע, בסך שכדרכם של פיצויים בהליכים פליליים לא ימצה בהכרח את מלוא הנזק, שלא הוכח כדבעי. בנסיבות אלה גזר בית המשפט על הנאשם את העונשים הבאים: שלושה חודשי מאסר, שירוצו בדרך של עבודות שירות, שלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור עבירת אלימות מכל סוג ופיצוי לנפגע בסך 3,000 שקלים.

ת"פ 31122-10-17