מהי אכיפה בררנית במשפט פלילי?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

חוק סדר הדין הפלילי קובע בסעיף 149, שבתחילת המשפט הפלילי, כלומר לאחר הקראת כתב האישום ולפני הדיון בו, רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות שונות. תפקיד הטענות המקדמיות לטעון בפני בית המשפט, שמרכיב כלשהו בעצם קיום המשפט באופן הנוכחי, לא תקין.

אם תתקבל טענה מקדמית על ידי בית המשפט, היא עשויה לגרום לתיקון כתב האישום ומחיקת סעיפים, ביטול כתב האישום או עיכוב הדיון המשפטי במקרה של טענה לחוסר סמכות, על ידי העברתו לבית משפט אחר שמוסמך לדון בעניין על פי חוק בתי המשפט.

מהן הטענות המקדמיות הקבועות בחוק?

ישנן עשר טענות מקדמיות הקבועות בחוק וביניהן: הטענה להתיישנות המקרה, לדיון כפול בו, לזיכוי קודם של הנאשם במקרה על ידי בית משפט אחר, לחוסר סמכות בית המשפט לדון במקרה, לחסינות הנאשם, לפגם בכתב האישום או שהעובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה.

טענה מקדמית חשובה וידועה היא הטענה להגנה מן הצדק. בעצם הגשת טענה זו לבית המשפט, טוענת ההגנה שהגשת כתב האישום וניהול ההליך הפלילי נגד הנאשם, סותרים באופן מהותי את עקרונות הצדק וההגינות המשפטית.

שלבי בחינת הטענה להגנה מן צדק

בית המשפט העליון קבע שלושה שלבים לבחינת טענה להגנה מן צדק:

ראשית, בית המשפט צריך לבדוק האם חלו פגמים בהליכים שננקטו נגד הנאשם ולבדוק את משקלם, ללא קשר לשאלת חפותו או אשמתו.

שנית, יבחן בית המשפט האם יש פגיעה בתחושת הצדק וההגינות בקיומו של ההליך הפלילי למרות הפגמים שנתגלו. בשלב זה, בית המשפט יצטרך להתחשב בגורמים שונים, כמו חומרת העבירה המיוחסת, עוצמת הראיות, נסיבות אישיות של הנאשם ושל הקורבן, חומרת הפגיעה בזכויות הנאשם ועוד.

לבסוף, אם שוכנע בית המשפט שקיום ההליך מהווה פגיעה חריפה בתחושת הצדק, יצטרך לבדוק האם ניתן לתקן את הפגמים שנתגלו, באמצעים מתונים יותר מאשר ביטול כתב האישום, כמו בעזרת תיקון סעיפים וכדומה.

מהי אכיפה בררנית?

הזכות לשוויון היא אחת מזכויות היסוד במשפט הישראלי, וממנה נגזר באופן ישיר האיסור להפלות בין אדם לאדם. איסור זה חל על כל רשויות השלטון, ובכללן רשויות האכיפה והמשפט.

במקרה של פגיעת רשויות האכיפה בזכות הבסיסית לשוויון, עלול להיגרם נזק חמור לאמון הציבור בהן וביכולתן לשפוט בצדק ובהגינות, ומשום כך על רשויות אלו לנקוט משנה זהירות. במקרה שבו הנאשם יכול להוכיח שהאכיפה נגדו בוצעה באופן סלקטיבי ולא שוויוני, ושבמקרים בעלי נסיבות דומות החוק לא נאכף, הוא יוכל לטעון לאכיפה בררנית במסגרת טענה מקדמית של הגנה מן הצדק.

דוגמה למקרה שבו נטען לאכיפה בררנית

בבית המשפט המחוזי בירושלים נדון ערעור שהגישה המדינה נגד שלושה נאשמים, שנתבעו על ידה בגין עבירות המרדה, החזקת ופרסום חומרי המרדה, התקהלות אסורה, התפרעות והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, במסגרת ההפגנות נגד תכנית ההתנתקות.

בכתב האישום נטען שהנאשמים התאגדו כדי לגרום לסיכול תכנית ההתנתקות באמצעים לא חוקיים. הם ארגנו פעולות המוניות במטרה לפגוע בהכנת כוחות הביטחון ליישום התכנית ותכננו לאחר מכן לגרום לה להיות בלתי אכיפה. לשם כך הקימו תנועה אשר באמצעותה ארגנו את פעילותם הבלתי חוקית.

הנאשמים ארגנו הפגנות המוניות ובו זמניות, שגרמו לשיבושי תנועה בצירים ראשיים. בנוסף, עודדו את המוני המפגינים להפר את החוק במהלך ההפגנות ולא להזדהות בשעה שייעצרו. כך ניסו לגרום למעצרם של אלפי מפגינים שלא יזדהו ובכך לגרום לשיתוק מנגנוני אכיפת החוק. בנוסף הואשמו בתכנון, ביצוע ועידוד פעולות בלתי חוקיות נוספות אשר נועדו למנוע מכוחות הביטחון ליישם את תכנית ההתנתקות.

בית המשפט הקודם שדן במקרה, קבע בהכרעת הדין שהתביעה הוכיחה מעבר לספק סביר כי השלושה אשמים במיוחס להם, באמצעות מגוון ראיות שלא הותירו ספק באשמתם. אולם עם כל האמור לעיל, זוכו הנאשמים על ידי אותה ערכאה, בגלל טענה אחת: הטענה להגנה מן הצדק ואכיפה בררנית.

בית המשפט ניתח את טענת ההגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית וקבע כי המדינה לא הסבירה מדוע דווקא שלושה אלה הועמדו לדין ולא אישי ציבור ורבים אחרים, שקראו ופעלו לסכל את ההתנתקות.

נוסף על כך, קבע בית המשפט כי ניתן לקבוע באופן חד משמעי שגם ללא פעילות הנאשמים, האירועים הלא חוקיים היו יוצאים אל הפועל וכי לא היה להם מונופול על כך ולכן זיכה אותם מאשמה.

המדינה ערערה על הזיכוי לבית המשפט המחוזי והערעור התקבל. בהחלטת בית המשפט המחוזי להרשיע בסופו של דבר את הנאשמים למרות הטענה מן הצדק, צוין כי ערך השוויון הוא אכן ערך עליון, אולם גם כשעניינם של שני פרטים דומה, אין זה אומר שהוא זהה ולכן לא חלה אכיפה בררנית בכל מקרה דומה.

בנוסף, נאמר בהחלטת המחוזי כי אכיפה בררנית היא זו הפוגעת בשוויון בפני החוק ולא כל אכיפה באופן חלקי יסודה באפליה. אכיפה בררנית פסולה, כך קבע בית המשפט, תיגזר מטיב מניעיה של התביעה ואם יוכח שמניעיה פסולים, יוביל הדבר לביטול כתב האישום.

רע"פ 448/09