זיכוי בעבירה של פגיעה בפרטיות - מעקב במהלך סכסוך זוגי

דרגו את המאמר

סכסוכים משפטיים בין בני זוג גרושים הינם מחזה נפוץ ולא רק בישראל. לעיתים, הסכסוכים גולשים גם לתלונות הדדיות והאשמות בדבר ביצוע מעשים פליליים של האחר. נראה שזהו גם הרקע להתרחשות שתתואר להלן.

נגד הנאשם במקרה זה הוגש כתב אישום בגין עבירות של פגיעה בפרטיות. על פי המסופר בכתב האישום, הנאשם הגיע לביתה של המתלוננת, שהיא גרושתו, הסתובב סביבו והתקשר אליה מספר פעמים. כמו כן, כתב האישום מציין כי הוא ניגש לרכבה ובדק את חום המנוע. לאחר שהמתלוננת ניגשה לתחנת המשטרה להתלונן על מעשיו, התקשר אליה ושאל למקום הימצאה. משזו סירבה לגלות, טען כי היא הלכה לבלות והשאירה את הילדים לבד.

לאחר שיחת הטלפון הזו, הנאשם הגיע לבית וצלצל בפעמון. הנאשם כפר בכתב האישום וטען כי הוא עשה את המעשים משום שחשש כי ארבעת ילדיהם שנמצאים במשמורתה של האם הוזנחו. כמו כן, הוא טען כי שיחת הטלפון כפי שזו הוצגה בכתב האישום סולפה, וזאת משום שהוא התקשר דבר ראשון לשאול לשלום הילדים.

עדויות התביעה

המתלוננת סיפרה כי ביום האירוע הנאשם התקשר אליה מספר רב של פעמים אך היא לא ענתה לו. לטענתה, באותו זמן היא הייתה בפגישה וילדיה שהו תחת השגחתה של אחותה. ילדיה התקשרו אליה וטענו כי הנאשם נמצא בקרבת ביתם והם מפוחדים. הילדים סיפרו ששמעו דפיקות על הדלת והחשמל בביתה היה מנותק. בחקירתה הנגדית הכחישה כי הנאשם פעל מתוך דאגה לילדים. כמו כן, התברר כי שלושה חודשים לאחר האירוע, הילדים הועברו למשמרתו של הנאשם למשך שנה וחצי.
עדויות ההגנה

הנאשם הודה כי הגיע לבית המתלוננת וזאת מפני שאשתו ובנו הבכור לא ענו לטלפונים שלו. לטענתו, עשה את מה שעשה רק מתוך דאגה לילדיו ומשום שהמתלוננת נוהגת להזניח את הילדים. הוא ציין כי לא ידע שאחותה בת ה-16 של המתלוננת שומרת על הילדים, ובכל מקרה ציין שלאחות זו השפעה לרעה משום שהיא מגיעה לשמור עליהם יחד עם החבר בן ה-18 שלה.
טענות הצדדים

המאשימה ביקשה מבית המשפט שיפסוק כי כוונת הנאשם הייתה להטריד את המתלוננת, לאור כך שידע כי הילדים נמצאים יחד עם אחותה. מנגד, בא כוחו של הנאשם טען כי גם אם הייתה פגיעה מסוימת במתלוננת, הרי שפגיעה זו לא הייתה ממשית. לחילופין טען כי גם אם נקבע שהפגיעה היא ממשית, הרי שלנאשם עומדת ההגנה על פי סעיף 18 לחוק, משום שחלה עליו חובה חוקית ומוסרית לשמור על שלום ילדיו.

ניתוח עבירה על החוק להגנת הפרטיות

כדי להרשיע בעבירה של פגיעה בפרטיות, צריך לבצע בדיקה הבנויה משלושה שלבים:

• לבדוק האם המעשה שבוצע מהווה פגיעה בפרטיות על פי הגדרת החוק
• לבדוק האם הפגיעה שהייתה היא משמעותית.
• לבדוק האם יש לנאשם הגנת תום לב על פי סעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות.

על פי מעשיו של הנאשם, ניתן לצאת מתוך נקודת הנחה כי הוא בלש או התחקה אחר המתלוננת. למרות שהמעשים שביצע לא היו חמורים, הרי שהמכלול "היה עלול להיחשב כמעשה של בילוש, מעשה שהוא אסור על פי הגדרת הסעיף". למרות זאת, בית המשפט קבע כי היה צריך גם לבדוק האם הפגיעה שנגרמה למתלוננת הייתה פגיעה ממשית. על פניו, בהחלט ניתן היה לטעון כי מדובר בפגיעה שהיא "זוטי דברים".

בית המשפט קבע כי גם אם מסקנתו מוטעית והפגיעה שחשה המתלוננת הייתה מהותית, הרי שלנאשם קמה גם הגנת תום הלב. גרסתו של הנאשם לא הייתה מופרכת, ואף החוקרת שישבה עם המתלוננת בתחנת המשטרה ציינה כי כאשר הנאשם התקשר, הדבר הראשון שהוא ביקש זה לדבר עם הילד. כלומר, למרות שהנאשם לא ידע ששוטר מאזין לשיחה, עניין אותו טובת הילד לפני הכול.

במקרה זה, על הנאשם חלה החובה החוקית והמוסרית לדאוג לילדיו. פעולותיו בנסיבות העניין היו סבירות ומידתיות ונבעו בראש ובראשונה מדאגתו כלפי החובה שחלה עליו. לאור כל האמור, בית המשפט מזכה את הנאשם מעבירת הפגיעה בפרטיות.