הרשעה בעבירה של תקיפה חבלנית כלפי בת זוג ועבירות אלימות במשפחה

דרגו את המאמר

אלימות בין בני זוג הפכה משכבר למכת מדינה ועל כן, בתי המשפט דנים תדיר בעונשם של עבריינים שהורשעו בביצוע עבירות אלו. במקרה הבא, הנאשם הורשע בעבירות של תקיפה חבלנית ותקיפה סתם כלפי בת זוג, איומים ותקיפת קטין בנסיבות מחמירות. לאחר הרשעתו, הוצגו הטיעונים לעונש.

טענות הצדדים

המאשימה טענה כי לנאשם היה עבר פלילי עשיר. עבירה זאת הייתה עבירת האלימות השישית בה הורשע. כמו כן, הוא הורשע בשתי עבירות נוספות של תגרה במקום ציבורי, גרם מוות ברשלנות, גניבה ואיומים שונים.

המאשימה פירטה את התנהגות הנאשם: במספר הזדמנויות הוא תקף את המתלוננת, אשתו, באמצעות ידיו וראשו, הפיל אותה לרצפה וירק עליה. בגין שני האירועים האחרונים, הוטל על הנאשם עונש מאסר על תנאי בלבד. זאת היות והמתלוננת סלחה לנאשם שהביע חרטה, והושג הסדר טיעון. בעוד המאסר על תנאי היה תלוי ועמד מעל ראשו של הנאשם, הוא פגע במתלוננת ובשני ילדיו הקטינים כאשר הפליא בהם מכותיו. כאשר הנאשם פגע במתלוננת, היא הייתה בהריון ונזקקה. אולם, הנאשם לא חס עליה, הכה אותה ואיים בכוונה להפחידה.

המאשימה טענה כי הנאשם ביקש להגיש מכתב מאת המתלוננת, לפיו היא טענה לכאורה שהילדים רצו את הנאשם בבית והיא הסכימה לכך, בתנאי שלא יחזור על מעשיו. עם זאת, במכתב לא הועלתה אף לא פעם אחת אמירה או הבעת סליחה למעשי הנאשם. המאשימה טענה שהיה מדובר במקרה נוסף של תסמונת האישה המוכה, במיוחד לנוכח מעשי העבר. משכך, ביקשה המאשימה לא לתת משקל נכבד לבקשתה.

לשיטת המאשימה, נעשו בעבר ניסיונות להקל עם הנאשם במאסרים על תנאי וקנסות, אך אלו לא צלחו. גם המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד מעל ראשו לא הרתיע אותו. משכך, היה צריך למצות את הדין עם הנאשם ולהטיל עליו עונש מאסר חמור.
מנגד, הנאשם הדגיש כי הודה בעבירות שיוחסו לו והביע צער על התנהגותו. להודאה זו היה צריך לתת משקל במסגרת שיקולי העונש. כמו כן, היה צריך להתחשב במאסר על תנאי שהושת בעבר על הנאשם.

הנאשם הגיש את המכתב אליו התייחסה המאשימה וטען כי במקרה דנן לא היה מדובר בתסמונת האישה המוכה. שכן, לפי המכתב, לא היה מדובר בחזרה מתלונה אלא הצבת דרישה שהנאשם לא יחזור על מעשיו. לטענתו, הנזק שנגרם למתלוננת לא היה כה חמור כפי שהמאשימה הציגה. כמו כן, ילדי הנאשם הדגישו את חשיבות נוכחות אביהם בחייהם ורצונם בכך.

גזר הדין

השופטת הדגישה כי הנאשם הורשע בעבירה של תקיפה חבלנית ותקיפה סתם כלפי בת זוג, בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים. לחובתו צוינו חומרת העבירות בגינן הורשע בשל היותן עבירות אלימות במשפחה, שהפכה לנגע חברתי אותו בית המשפט שאף למגר, בין היתר באמצעות ענישה חמורה.

השופטת קבעה כי במקרה דנן, לא היה מדובר בנאשם שהייתה זו מעידתו הראשונה וחד פעמית אלא, התנהגות שחזרה על עצמה במספר אירועים שונים. יתרה מזאת, בעברו של הנאשם היו הרשעות קודמות בעבירות שונות. בנוסף, עמד נגדו מאסר על תנאי אשר לא הרתיע אותו מלשוב ולבצע עבירות של אלימות. השופטת ציינה כי אמנם היה מקום להתחשב במצבו של הנאשם לאחר תאונת הדרכים בה היה מעורב וגרם למות אחר, אך היה צריך לשקול את העובדה שגם המתלוננת נפגעה בתאונה. למרות זאת, הנאשם שב ופגע בה עת הייתה חבולה ופצועה.

בנוסף, השופטת לא קיבלה את טיעונו של הנאשם בדבר המכתב ופסקה כי היה מדובר בתופעת האישה המוכה. לאחר ששוקללו הטעמים להחמרה והקלה בעונשו של הנאשם, השופטת הגיע לכלל מסקנה כי הטעמים לחומרה חייבו את הרחקת הנאשם מהחברה לתקופה משמעותית. זאת לשם הרתעת אחרים בחברה ולשם הגנה על משפחת הנאשם.

משכך, השוטפת דנה את הנאשם למאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים, בניכוי תקופת מעצרו הקודם ובמקביל, הופעל עונש המאסר על תנאי שהושת עליו טרם לכך. כמו כן, הנאשם נידון למאסר על תנאי.