חזרה מהודאה במשפט הפלילי

דרגו את המאמר

במסגרת הליך פלילי, ייתכן כי הנאשם יבחר ללכת בנתיב של הודאה. הודאה מהווה אפוא הודיה מבחינתו של הנאשם בנוגע למעשים מסוימים המיוחסים לו. חשוב להדגיש כי הודאה בפלילים איננה מהווה סוף פסוק ופעמים רבות ניתן לחזור ממנה. דהיינו, הודאה היא לא "מחסום בלתי עביר".

סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי במידה ונאשם הודה בעובדה, עובר למשפט או במהלך המשפט עצמו, הוא רשאי לחזור בו מהודייתו (כולה או מקצתה). עם זאת, לאחר מתן הודאה, חזרה ממנה צריכה לקבל את אישורו של בית המשפט. בית המשפט רשאי לקבל את הבקשה הנ"ל מתוך נימוקים אשר יירשמו על ידו. במקרים בהם בית המשפט מכיר בכך שיש לאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו, אך הכרה זו התקבלה לאחר הכרעת הדין, הכרעת הדין מבוטלת. זאת למצער בנוגע לסוגיה הנוגעת לחזרה מההודאה.

מהם הנימוקים אשר יאפשרו חזרה מהודאה

החוק איננו מגדיר את הנימוקים המצדיקים מתן אפשרות לנאשם לחזור בו מהודאה. אי לכך, מדובר אפוא בשיקולים שונים, שאינם רשימה סגורה, ואשר נקבעו במסגרת פסיקת בתי המשפט. הלכה פסוקה היא כי יש לאפשר לנאשם לחזור בו מהודייתו כאשר זו ניתנה שלא מתוך רצון חופשי וטוב. לדוגמא, ייתכן כי הנאשם הודה במעשים מסוימים מתוך מצוקה נפשית או לחץ בלתי סביר שהופעל עליו במהלך החקירה.

יתרה מכך, ישנם מקרים בהם נאשמים סבורים כי הם לא היו אמורים למסור את הודאתם והיה עליהם לנהל משפט להוכחת חפותם. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט איננה מקשיח את ליבו נוכח נאשמים אשר רוצים לנהל משפט הוכחות. זאת מתוך עיקרון כי הבסיס המהותי של המשפט הפלילי איננו הרשעת פלוני אלא חתירה אל האמת.

ואכן, נראה כי גישה מקלה זו עלולה להוות פתח עבור נאשמים אשר הודו במעשים וכעת הם מתחרטים על הודייתם. כמו כן, יש הסבורים כי גישה מקלה מדי בעניין זה תביא לשיבוש סדרי המשפט ופגיעה בניהולו התקין של הדיון. עם זאת, בתי המשפט קבעו לא אחת כי כאשר עומדת לפניהם אפשרות "לעשות צדק", וייתכן ולא יהיה מנוס ממתן אפשרות לחזור מהודאה.

לעיתים, נאשמים מבקשים לחזור בהם מהודאתם על מנת להביא לביטולו של הסדר טיעון. יודגש כי בית המשפט רשאי לעיתים לבטל את הסדר הטיעון ו/או את ההודאה היושבת בבסיסו, וזאת כאשר הוא סבור שנכון היה לעשות זאת בנסיבות המקרה.

לא בכל מקרה

חשוב להדגיש כי הפסיקה קבעה כי חרף הרצון להגיע לאמת, השימוש בסעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי צריך להיות במשורה. בית המשפט העליון, בע"פ 3754/91, קבע כי סמכות זו צריכה לשמש את בתי המשפט ב"מקרים מיוחדים בלבד" בהם יוכח כי הנאשם לא מסר את הודאתו מצפון ובאופן חופשי.

מדובר אפוא במקרים בהם הנאשם מסר הודאה מחמת הטעיה או טעות, והוא מאמין בחפותו באמת ובתמים. במסגרת שורה של החלטות בנושא, נקבע כי בתי המשפט רואים לנכון לצמצם את השימוש בסעיף הנ"ל נוכח הרצון "למנוע שיבוש הליכים משפטיים". להלן השיקולים העומדים על הפרק בסיטואציות כגון דא:

• האם הנאשם היה מיוצג כאשר הוא מסר את הודאתו?
• האם הבקשה לחזרה מהודאה מוגשת כאשר ההליך הפלילי נמצא בשלב מתקדם?
• האם מדובר בבקשה המוגשת לאחר הכרעת הדין?
• האם הנימוקים בנוגע לחזרה מההודאה קשורים ל"שיפור עמדות"?
• האם הנאשם מאמין באמת ובתמים בחפותו?