התיישנות עונשים בהליך פלילי, מהי המשמעות?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

עונש שהוטל על נאשם שלא החל ממועד גזר הדין או עונש אשר הנאשם החל בביצוע והפסיק מסיבה כלשהי באמצע, לא יחודש אם חלפה ממועד הפסקת ריצוי העונש תקופה מסוימת בהתאם לחומרת וסוג העבירה.

הסדר התיישנות עונשים על פי סעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי, קובע כי עונש שהוטל על נאשם בגין ביצוע עבירה פלילית, לא יחל בביצועו, ואם נפסק ביצועו לא ימשיכו בו, אם מיום שפסק הדין נעשה לחלוט, או מיום ההפסקה, חלפו בעבירה מסוג פשע עשרים שנים, בעבירה מסוג עוון חלפו עשר שנים ובעבירה מסוג חטא חלפו שלוש שנים.

מהי תקופת התיישנות עונשים?

תקופת התיישנות היא פרק הזמן ממועד ביצוע עבירה פלילית, אשר במהלכה ניתן להעמיד אדם לדין, ועד מועד הגשת כתב האישום נגדו ותחילת ההליך הפלילי. סעיף 10 לחוק קובע הוראות הנוגעות להתיישנות עונשים ולפיו עונש שהוטל לא יתחילו בביצועו, ואם נפסק ביצועו לא ימשיכו בו, אם מיום שפסק הדין נעשה לחלוט, או מיום ההפסקה, לפי המאוחר יותר.

סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי תקופת התיישנות בגין פשע שדינו מוות או מאסר עולם היא עשרים שנים, ההתיישנות בגין ביצוע כל פשע אחר היא עשר שנים, תקופת התיישנות בגין עוון היא חמש שנים ובגין עבירת חטא היא שנה אחת. העבירות היחידות אשר אין בצדן תקופת התיישנות הן עבירות של השמדת עם ועבירות לפי חוק עשיית דין בנאצים ועוזריהם, ובגין ביצוען ניתן לפתוח בהליך פלילי בכל שלב.

לפיכך, בחלוף תקופת ההתיישנות, לא יידון האירוע הפלילי בפני בית המשפט, ולא יוגש כתב אישום נגד החשוד במעשים. ואף עונש שהוטל על נאשם שלא החל מיום גזר הדין או עונש הנאשם החל בביצוע והפסיק באמצע, לא יחודש אם חלפו מיום הפסקת ריצוי העונש עשרים שנים כאשר מדובר בעבירה מסוג פשע, עשר שנים כאשר מדובר בעבירת עוון ושלוש שנים בעבירת חטא.

התיישנות עונשים על מאסר על תנאי

חוק סדר הדין הפלילי לא מבחין בין סוגי העונשים ובין אופן הריצוי שלהם, ואף לא מגדיר מהם העונשים שעליהם חלות הוראות. אלא, בית המשפט ערך סקירה נורמטיבית של רכיבי העונש תוך התייחסות למהותו ולתכליות העומדות בבסיסם, כאשר השיקול המרכזי הוא הרתעה אישית.

אדם אשר הוגשו נגדו שני כתבי אישום בבית משפט השלום בחדרה בשנת 1999 בגין עבירות של ביצוע עבודות בנייה ושימוש חורג ללא היתר כדין, הגיש בקשה למתן רשות ערעור על עונש מאסר על תנאי שנגזר עליו, כאשר במרכז הבקשה ניצבה שאלת תחולת הסדר התיישנות העונשים הקבוע בסעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי.

לאחר עיון מעמיק בבקשה, נתן בית משפט העליון רשות ערעור, ואף קיבל את הערעור ופסק כי סעיף 10 לחוק, שעניינו הסדר התיישנות עונשים, חל גם על עונש מאסר על תנאי. בית המשפט ציין כי בחינת לשון החוק לא כללה מסקנה חד משמעית ביחס לפרשנותו הלשונית, לפיכך הוא עמד על תכליתו הסובייקטיבית והאובייקטיבית.

תכליתו הסובייקטיבית והאובייקטיבית של החוק

בחינת תכליתו הסובייקטיבית של החוק, הנלמדת מכוונת המחוקק, העלתה את המסקנה כי מקורו מיושן, באופן שלא מאפשר להתחקות אחר כוונת המחוקק. לגבי תכליתו האובייקטיבית של החוק, בחן בית המשפט את הטעמים העומדים בבסיס הסדר ההתיישנות בדין הפלילי ונקבע כי טעמים אלה חלים גם על התיישנות עונש מאסר על תנאי וכי התכלית האובייקטיבית מביאה למסקנה בדבר תחולת סעיף 10 לחוק על עונש מאסר על תנאי.

נוסף על כך, עמד בית משפט העליון על חזקת ההרמוניה החוקתית וחזקת הפרשנות לנוכח העקרונות החוקתיים של השיטה המשפטית, וקבע כי הן תומכות במסקנה כי יש להחיל את סעיף 10 לחוק גם על עונש מאסר על תנאי.

עם זאת, לאור ייחודו של רכיב מאסר על תנאי מול יתר העונשים בדין הפלילי, דן בית המשפט באופן חישוב מניין תקופת ההתיישנות של עונש מאסר על תנאי, והגיע למסקנה כי יש לכלול את מניין תקופת ההתיישנות בעונש החל ממועד תחילת תקופת התנאי.

מסקנה זו נבעה מכך שהחל ממועד זה, התנהגות הנאשם עומדת למבחן והרשויות יכולות לפתוח בהליך פלילי נגדו, דבר שאינו מתקיים לפני תחילת תקופת התנאי. כמו כן, הטעמים העומדים בבסיס הסדר התיישנות העונשים חלים רק לאחר תחילת תקופה זו.

התיישנות מאסר על תנאי בעבירות נמשכות

לגבי התיישנות עונש מאסר על תנאי בעבירות נמשכות, סבר בית המשפט כי במקרה זה מדובר בעבירת אי קיום צו שיפוטי, שהיא עבירה נמשכת, בעלת רכיב התנהגותי המחייב התמדה ראשונית, אשר מאפשר מטבעו התמדה בו בהמשך, כך שהטעמים העומדים בבסיס ההתיישנות בדין הפלילי לא מתקיימים בעבירות מסוג זה.

כלומר, ככל שההתנהגות האסורה ממשיכה להתקיים, העבירה ממשיכה להתקיים ואינה מתיישנת, ולכן מגבלת זמן לא עומדת בפני רשויות אכיפת החוק, אשר במסגרת מגבלה זו הן מחויבות לפתוח בהליך פלילי נגד הנאשם. ואולם במקרה זה, קבע בית המשפט כי מכאן לא נובעת המסקנה כי בעבירות נמשכות, עונש מאסר על תנאי אינו מתיישן.

בסופו של דבר נקבע כי אין מקום לקשור בין אי התיישנות של עבירה נמשכת להתיישנות העונשים בכלל, ועונש מאסר על תנאי בפרט, מכיוון שהטעמים העומדים בבסיס הסדר התיישנות העונשים ממשיכים לחול גם כאשר מדובר בעבירות נמשכות.