פסק דין בעליון - עדיפות להסדרי טיעון עם טווח ענישה מוסכם

דרגו את המאמר

בית המשפט העליון קבע, בפסק דין תקדימי וחשוב, כי יש להעניק עדיפות להסדרי טיעון במשפט פלילי בהן ההגנה והתביעה לא קובעות את העונש אלא את הטווח שלו, ומשאירות את גזירת הדין לשיקולו של בית המשפט. הדברים נאמרים בפסיקה אשר ניתנה על ידי השופטים חנן מלצר, סלים ג'ובראן ואליקים רובנישטיין.

פסק הדין ניתן במסגרת ערעורו של גיא פיצחזדה, אשר הורשע לאחר הסדר טיעון בהריגתו של בעל מכולת בן 71. במסגרת הסדר הטיעון הומרה עבירת הרצח, אשר יוחסה לנאשם בכתב האישום, והלה הורשע בהריגה בלבד. בית המשפט גזר על פיצחזדה מאסר בפועל ל-16 שנים. בהסדר הטיעון הוסכם כי המדינה תבקש עונש של 16 שנה בפועל, ואילו ההגנה תוכל להציג בפני בית המשפט טענות באופן חופשי.

הסנגוריה הציבורית טענה, במסגרת הערעור על חומרת העונש, כי ככל שהסדר הטיעון כולל מרווח גדול יותר של עונש אפשרי, כך גדל מרחב התמרון של ערכאת הערעור בבואה לדון בגזר הדין. לטענת הסנגוריה, מדובר בניסיון להגמיש את נטייתה הרגילה של ערכאת הערעור שלא להתערב בשיקולי הענישה של בית משפט קמא אלא במקרים חריגים בלבד.

"כאשר הסדר טיעון כולל טווח ענישה מוסכם, בין ההגנה לתביעה, נהנה כל צד מיתרונות מסוימים. המדינה זוכה בהודאה מצידו של הנאשם, ואילו ההגנה זוכה בתקרה מקסימאלית מצידה של המדינה בעניין גזר הדין", כתב רובינשטיין, "בית המשפט והציבור מרוויחים חיסכון בזמן שיפוטי ובשלל היתרונות אשר טמונים בהסדרי טיעון".

עם זאת, לא ניתן לומר כי פירושו של הסדר טווח הוא כי הנאשם אינו יכול להשיג כנגד העונש אשר יושת עליו בסופו של היום. ברי גם כי אפשרות ההשגה מתרחבת ככל שהטווח המוסכם הינו גדול יותר. ההיגיון אף קובע כי לצדדים שמורה זכות הערעור גם בהסדר הטווח, אלא שזכות זו הינה ברת משמעות גדולה ככל שהטווח רחב יותר.

לסיכום, השופט כתב בפסק הדין כי הסדרי טווח הינם עדיפים על פני הסדרים "סגורים" אך עדיף כי הצדדים יקבעו טווח קצר ולא תקרה ורצפה הרחוקות זו מזו באופן משמעותי.