גזר דין לשוטר מג``ב אשר ירה למוות בשוהה בלתי חוקי

דרגו את המאמר

על מנת להרשיע בעבירה של הריגה, אין צורך להוכיח כי האדם שגרם למותו של אחר התכוון לכך שהתוצאה תתרחש. כלומר, מספיקה קלות דעת לשם הוכחת היסוד הנפשי בעבירת ההריגה. למרות זאת, וכפי שנראה בהמשך, בתי המשפט מתחשבים בנסיבות ביצוע מעשה ההריגה לשם החלטתם על העונש הראוי. הריגה שהתבצעה בכוונה תקבל עונש משמעותי הרבה יותר מהריגה שבוצעה בגין קלות דעת.

הנאשם במקרה זה הינו חייל בשירות חובה, שבעת ביצוע מעשה העבירה שירת במשמר הגבול. הצעיר הודה בכתב האישום וכעת בית המשפט נדרש לגזור את עונשו. על פי עובדות כתב האישום, בשעת בוקר של חודש אוקטובר 2006 יצא הנאשם בהיותו טירון יחד עם טירון נוסף ומפקד, לפעילות של איתור שוהים בלתי חוקיים ביפו. במהלך הפעילות, הצוות איתר 3 שוהים בלתי חוקיים באתר בנייה.

השוהים הבלתי חוקיים הושבו עם הגב לקיר והנאשם נדרש לשמור עליהם. הנאשם דרך את נשקו ותוך כדי הדריכה, בהיסח הדעת לחץ על ההדק. כתוצאה מהלחיצה נורה קליע מנשקו האישי של הנאשם שפגע בצווארו של אחד השוהים הבלתי חוקיים, וגרם למותו. האירוע גרם לעזיבתו של הנאשם את משמר הגבול, אבל הצעיר המשיך בשירותו בצה"ל עד ליום הכרעת הדין.

תסקיר שירות המבחן

התסקיר מתאר את הנאשם כשרוי במצב פוסט-טראומטי. הוא נוטל אחריות מלאה על מעשיו ומבין את חומרתם. בעקבות האירוע הוא מטופל באמצעות קצין בריאות נפש ונוטל תרופות. נוסף לכך, בעקבות האירועים, אביו הסתבך בעבירת סמים משום שלטענתו ניסה כך להשיג כסף להגנת בנו. לכן, הבן רואה עצמו גם כאחראי על כך שאביו סיבך עצמו בפלילים. עד לאירוע הנדון, הנאשם ניהל אורח חיים תקין והיה בעל מוטיבציה רבה לשרת כלוחם.

הטיעונים לעונש

המאשימה טענה כי המנוח היה בן 29 במותו, ונשוי לאישה שהייתה בחודש התשיעי להריונה. נטען כי מעשיו של הנאשם גרמו ליתמות והדבר מהווה נסיבה מחמירה, נסיבה שאינה חמורה פחות בשל העובדה שמשפחתו של הנאשם מתגוררת בשטחי הרשות הפלסטינאית. התובע הוסיף כי הוא לא התעלם מנסיבותיו האישיות והעובדה שהנאשם היה טירון בהלך ביצוע העבירה, אבל למרות זאת לא הייתה כל הצדקה להתנהגותו. לטעמו, לא ניתן להצדיק בשום אופן את פעולת הירי שמשקפת זלזול בחיי אדם.

סנגורו של הנאשם חזר על נסיבותיו האישיות כפי שתוארו על ידי שירות המבחן. טיעון מרכזי נוסף שהיה בפיו נגע בכך שהנאשם לא ביקש את מותו של הנאשם, והראיה לכך הינה שלאחר הירי ניסה לבצע במנוח הנשמה מפה לפה.

גזר דינו של בית המשפט

בית המשפט ציין כי לאחר עיון בנסיבות המקרה, אין מקום לעונש משמעותי כפי שמבקשת המאשימה. הנאשם לא רצה לקטול את חייו של המנוח ואף אין להשוות את התנהגותו להתנהגות של משחק בנשק. המעשה של החייל בוצע במסגרת תפקידו ולא תוך כדי משחק או זלזול. לא ניתן להעניש את הנאשם עונש חמור רק בשביל התדמית של מדינת ישראל כלפי זרים. למרות זאת, אין גם לזלזל בעבירה אותה ביצע. בידיו של הנאשם הופקד כלי נשק קטלני ועל הנאשם חלה החובה לנהוג בזהירות.

לסיכום, בית המשפט גזר על הנאשם שנתיים וחצי מאסר כאשר שנה מתוכם תהיה בפועל והיתר על תנאי. בית המשפט ציין כי הוא לא פסק פיצוי למשפחת הנאשם במקרה זה משום שהחייל לא פעל במחשבת זדון וגם באפשרותה של המשפחה לפנות לקבלת פיצוי ממדינת ישראל.