דחיית ערעור בתקיפת שוטר, על הכרעת הדין וחומרת העונש
| דרגו את המאמר |
|
הרכב ביהמ"ש המחוזי בחיפה דחה ערעור נאשם על הרשעתו בעבירת תקיפת שוטר וכן על חומרת העונש .
המערער הורשע בכך שבתאריך 19.3.08 נהג בטירת הכרמל בשעת תהלוכת עדלאידע וצפר ללא הרף וללא סיבה. שוטר ביקש ממנו שיפסיק לצפור, אך המערער המשיך בשלו. השוטר ביקש מהמערער לעצור בצד ולהציג בפניו רישיון נהיגה, כל זאת כשידו של השוטר על חלון הנהג. המערער סגר את החלון על כף ידו של השוטר והחל בנסיעה כשידו של השוטר תפוסה בחלון והשוטר צועק ודופק למערער לעצור. רק לאחר נסיעה של כ- 25 מטרים הצליח השוטר לשחרר את ידו התפוסה מהחלון והמערער נמלט עם הרכב מהמקום.
----------
|
בפני :
|
כב' השופט ר. שפירא {אב"ד}
כב' השופט ע. גרשון
כב' השופטת צ. קינן
|
|
|
המערער:
|
אורן
|
|
|
נגד
|
||
|
המשיבה:
|
מדינת ישראל
|
|
|
פסק דין
|
||
השופט ר. שפירא [אב"ד]:
הרקע לערעור וטענות הצדדים:
בפנינו ערעור הנאשם על הכרעת הדין של בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופט ז. פלאח), שניתנה ביום 3.11.08 בת.פ. 1447/08 לפיה הורשע המערער בעבירה של תקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקידו, עבירה על סעיף 274(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 וכן על גזר הדין שניתן ביום 16.11.08 בו נגזר דינו של המערער ל- 15 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים.
המערער הורשע בכך שבתאריך 19.3.08 נהג בטירת הכרמל בשעת תהלוכת עדלאידע וצפר ללא הרף וללא סיבה. השוטר לוגסי ליאור (להלן: "השוטר") ביקש ממנו שיפסיק לצפור, אך המערער המשיך בשלו. השוטר ביקש מהמערער לעצור בצד ולהציג בפניו רישיון נהיגה, כל זאת כשידו של השוטר על חלון הנהג. המערער סגר את החלון על כף ידו של השוטר והחל בנסיעה כשידו של השוטר תפוסה בחלון והשוטר צועק ודופק למערער לעצור. רק לאחר נסיעה של כ- 25 מטרים הצליח השוטר לשחרר את ידו התפוסה מהחלון והמערער נמלט עם הרכב מהמקום.
בימ"ש קמא קבע כי גרסת השוטר הייתה מהימנה וכל הסתירות עליהן הצביע הסניגור בסיכומיו הן שוליות ואינן מהותיות. כן נקבע כי זיהוי המערער על ידי השוטר/המתלונן היה אמין וודאי לאור היכרותו של השוטר את המערער. נקבע כי השוטר עשה רושם אמין על ביהמ"ש ודבריו התקבלו כדברי אמת. כן קבע בימ"ש קמא כי עד התביעה הנוסף, קצין שהיה במקום האירוע, אימת את הזיהוי שנעשה על ידי השוטר המתלונן ואמר שהמתלונן טען שהמדובר באדם בשם אורן מיד לאחר האירוע. עד זה אף אמר שהרכב שהיה מעורב באירוע נשא לוחית רישוי שמספרה האמצעי היה 414 ואחיו של המערער אכן החזיק ברכב שכור שמספר לוחית הרישוי שלו מכיל את הספרות האמצעיות 414 ואשר הושכר ביום האירוע לאחיו של המערער. אחיו של המערער אישר שביום האירוע החזיק ברכב שכור מסוג פיאט מסחרית הנושא לוחית רישוי מס' 60-414-55 וכי באותו היום הרכב לא היה בעבודה, על כן כל אדם יכול היה לנהוג בו, כולל אחיו - המערער. עד זה עשה רושם אמין על בימ"ש קמא והוא לא שלל את האפשרות שהמערער נהג ברכב ביום האירוע. באשר למערער קבע בימ"ש קמא כי הוא עשה עליו רושם גרוע, הרחיק עצמו בעדותו מזירת האירוע והרחיק את אחיו מטירת הכרמל לכרמיאל ואף הכחיש קיומו של רכב הפיאט אצל אחיו. נקבע כי שקרים אלו מוכיחים שהיה למערער אינטרס להרחיק עצמו מהאירוע שהיה שותף לו ומחזקים את הראיות נגדו. על כן, נקבע כי הוכח במידת הוודאות הדרושה בפלילים שהמערער נכח בזירת האירוע וביצע את המעשים שתוארו על ידי השוטר.
טענת הסניגור למחדלי חקירה נדחתה על ידי בימ"ש קמא ונקבע כי מחדלים אלה לא מהותיים ואין בהם כדי לפגוע בהגנת המערער ואף לא לעורר כל ספק בוודאות זיהויו כמבצע העבירה.
ב"כ המערער טוען כי הכרעת הדין של בימ"ש קמא עוסקת כולה בשאלת זיהויו של הנוהג ברכב. משנקבע כך על ידי בימ"ש קמא, הורשע המערער בכל עובדות כתב האישום, מבלי להתמודד כלל ועיקר עם גרסת השוטר לכשעצמה, שהינה דמיונית וחסרת אחיזה ובסיס במציאות ואינה נתמכת בממצא אובייקטיבי כל שהוא. לטענת המערער, שגה בימ"ש קמא משהתעלם לחלוטין מטענות ההגנה הנוגעות לגרסת השוטר ומכך שאין כל ממצא רפואי התומך בגרסה זו והשוטר לא נזקק ולו לראשית טיפול רפואי.
באשר לזיהויו של המערער כנוהג ברכב טוען המערער כי שגה בימ"ש קמא משלא נתן את המשקל הראוי לעובדה כי למעט שמו של המערער לא ניתנו על ידי השוטר כל פרטים נוספים בדו"ח הפעולה והמזכר המשלים שנרשמו על ידו, זאת על אף שציין שהמערער מוכר לו מעבודתו במשטרה. כן טוען המערער כי שגה בימ"ש קמא משלא נתן משקל לעובדה כי לא נערך מסדר זיהוי לשוטר על מנת לוודא כי אכן מדובר במערער וזאת בשים לב לגרסת המערער. עוד טוען המערער כי שגה בימ"ש קמא משלא נתן משקל לעובדה כי לא נערך מסדר זיהוי לשוטר הנוסף ששהה בסמוך לשוטר המתלונן בחלק מן האירוע.
באשר לעבירת התקיפה בה הורשע - המערער טוען הוא כי בימ"ש קמא נתן אמון במלוא גרסתו של השוטר ולא העמיד אותה מול ראיות אחרות, כגון גרסת השוטר הנוסף ששהה בסמוך למקום האירוע ולא ראה כל סגירת חלון על ידו של השוטר או גרירתו; היעדרה של כל עדות אחרת התומכת בגרסת השוטר כאשר היו במקום אנשים רבים בשל תהלוכת העדלאידע; חוסר ההיגיון בגרסת השוטר וכדומה.
באשר לחומרת העונש שנגזר על המערער טוען הוא כי יש להפחית מעונשו באופן משמעותי ביותר ובוודאי שלא לשולחו למאסר מאחורי סורג ובריח. בקשת ההגנה להזמין תסקיר שירות מבחן לעניין עונשו של המערער נדחתה על ידי בימ"ש קמא ללא כל הסבר מניח את הדעת. לטענת המערער, לו היה מוגש תסקיר שכזה היה מהווה הוא כלי עזר בגזירת הדין של המערער, במיוחד משהתברר בדיעבד כי המערער נשלח למאסר בפועל. המערער טוען כי עברו רחוק מלהיות מכביד והוא לא ריצה בעבר מאסר בפועל כל שהוא. המערער בן 30, אב לשני ילדים. הוא סועד את אמו שהינה חולת סרטן. המערער טוען כי שגה בימ"ש קמא משלא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער ולעובדה כי לא נגרם נזק לשוטר בתיק זה.
המשיבה טוענת כי הכרעת דינו של בימ"ש קמא מנומקת וניתנה לאחר שבימ"ש שמע את העדים והתרשם מהם ובחר להעדיף את גרסת עדי התביעה על פני גרסתו של המערער. כן טוענת המשיבה כי אין מקום לטענה כי גרסת השוטר המתלונן היא דמיונית וחסרת בסיס. השוטר העלה מיד על הכתב את השתלשלות העניינים ושב על אותם פרטים בעדותו בבימ"ש. גרסתו של השוטר הנוסף שנכח במקום האירוע מחזקת את גרסתו של המתלונן. השוטר המתלונן הסביר לעניין החבלה שהחיכוך בין החלון לבין היד נמנע כתוצאה משעון כך שלא היה מגע רב בין החלון לבין היד ובנוסף נותרו סימנים של החלון על ידו והייתה אדמומיות. הוא אף הראה את הסימנים לשוטר הנוסף שהיה במקום שמאשר זאת בעדותו. באשר להיעדר עדים לאירוע הסביר המתלונן בבימ"ש קמא שבמקום נכחו ילדים קטנים ולא היו מבוגרים שניתן היה לגבות מהם הודעה. שני השוטרים העידו שבמקום הייתה התקהלות ורעש ולכן לא הבחינו במתרחש עדים נוספים.
באשר לזיהוי המערער נמצאה התאמה בין גרסתו של השוטר המתלונן לגרסתו של השוטר הנוסף והשוטר הנוסף אף העיד כי ראה את המתלונן נמשך עם הרכב כשידו על הרכב. המשיבה טוענת כי לא היה מקום לערוך לשוטר הנוסף מסדר זיהוי מאחר שהעיד שהבחין בקווים כלליים של הנהג אך לא יוכל לזהותו במאת האחוזים. מלבד זאת, לא היה מקום לעריכת מסדר זיהוי לנוכח הזיהוי הוודאי של המערער על ידי השוטר המתלונן.
באשר לעונש שהושת על המערער טוענת המשיבה כי העונש ראוי והולם את חומרת העבירה ואין מקום להתערב בו. המערער סגר את חלון רכבו על ידו של השוטר על מנת לברוח ממנו והמשיך בנסיעה כשהשוטר נגרר אחריו למרחק של 25 מטרים. עובדות אלו מעידות על אופי משולל רסן של המערער וזלזול בוטה בשלטון החוק. המערער לא לקח אחריות על המקרה ולא הביע חרטה. לחובתו של המערער 3 הרשעות, בין היתר הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ולכן גם עברו הפלילי מלמד על העדר מורא מהחוק ומנציגיו. המשיבה טוענת כי בדרך נס האירוע הסתיים כפי שהסתיים ללא פגיעות חמורות יותר בגופו של המתלונן. לטענת המשיבה, אין נסיבות מיוחדות המצדיקות שליחתו של המערער לשירות המבחן ואין מקום להתערב בגזר דינו של בימ"ש קמא.
דיון ומסקנות:
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי אין להתערב בפסק דינו של בימ"ש קמא ואמליץ לחברי לדחות את הערעור על כל חלקיו. אפרט להלן.
אשר לטענות המערער המתייחסות לאמון שנתן בית המשפט בגרסתו של השוטר המתלונן וגרסאות עדי התביעה הנוספים, ואשר על בסיסן קבע את ממצאיו העובדתיים, הרי חל על העניין שלפנינו הכלל לפיו ערכאת ערעור אינה מתערבת בממצאי עובדה של ערכאה דיונית, אשר נקבעו על יסוד הערכת מהימנות ומשקל של ראיות שהובאו בפניה. הטעם העיקרי לכך נעוץ ביתרון הנתון לערכאה הדיונית בהתרשמות ישירה מן העדים המופיעים בפניה. ראה:
ע"פ 4711/03 רובין אבו זייד נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (15.1.2009);
ע"פ 3914/05 איתן אלחרר נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (10.11.08);
ע"פ 2132/04 קייס נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (28.5.2007);
ע"פ 6730/05 פלוני נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (9.2.2006).
לא ניתן לקבל את טענת המערער כי בימ"ש קמא לא התמודד עם שאלת הראיות להוכחת העבירה שיוחסה למערער. בימ"ש קמא קבע כי הוא מקבל את גרסת השוטר המתלונן וכי עדותו מהימנה עליו. על כן, הוא קיבל את עדותו במלואה, הן לעניין זהותו של המערער כמבצע העבירה והן לעניין ביצוע העבירה עצמה, היינו, סגירת החלון על ידו של השוטר ונסיעה תוך כדי גרירתו של השוטר. כתוצאה מקבלת גרסתו של השוטר המתלונן ועדי התביעה הנוספים ודחיית גרסתו של המערער, שבימ"ש קמא קבע שאיננה מהימנה, הרשיע בימ"ש קמא את המערער בעבירה שיוחסה לו. כאמור, ביהמ"ש שלערעור איננו נוהג להתערב בממצאי עובדה והערכת מהימנות של בימ"ש קמא ואינני רואה בנסיבות תיק זה מקרה חריג המצדיק התערבות בממצאים עובדתיים אלה, המתיישבים עם חומר הראיות שהוצג בפני ביהמ"ש.
עדותו של השוטר הנוסף שהיה נוכח באירוע תומכת בעדותו של השוטר המתלונן בנוגע לעובדה שהשוטר המתלונן נמשך עם הרכב וכן בנוגע לעובדה שהשוטר המתלונן זיהה את מבצע העבירה בשם אורן. השוטר הנוסף שהיה באירוע אף סיפר כי השוטר המתלונן סיפר לו מיד לאחר האירוע שאותו בחור בשם אורן סגר לו את חלון הדלת על היד והוא נגרר אחרי הרכב. השוטר אף הוסיף כי הבחין בידיו של המתלונן בשתי שריטות קטנות. דברים אלה תומכים בעדותו של השוטר המתלונן ובגרסתו לעניין ביצוע העבירה על ידי המערער.
השוטר הנוסף שנכח באירוע אף זכר את הספרות האמצעיות במספר הרכב שהתבררו כזהות לספרות האמצעיות ברכב ששכר אחיו של המערער באותו זמן וגם עובדה זו תומכת בגרסתו של המתלונן כי המערער הוא זה שביצע את העבירה ונהג ברכב ביום האירוע. אחיו של המערער העיד מטעם התביעה ולא שלל את האפשרות כי המערער נהג ברכב באותו זמן וגם עובדה זו תומכת בגרסת התביעה כי השוטר המתלונן זיהה את המערער כמי שנהג ברכב בזמן האירוע. על כן, בעדויות השוטר הנוסף שנכח באירוע ואחיו של המערער יש כדי לחזק את גרסתו של השוטר המתלונן לעניין ביצוע העבירה על ידי המערער, כפי שנקבע על ידי בימ"ש קמא ואין מקום להתערב בקביעות אלה.
גם מחדלי החקירה עליהם הצביע הסניגור אינם מהותיים דיים כדי לפגוע בהגנתו של המערער, כפי שקבע בימ"ש קמא. השוטר הנוסף העיד בחקירתו הנגדית כי גם לו היו עורכים לו מסדר זיהוי לא היה יכול לזהות את האדם שהיה ברכב במאה אחוזים כי הבחין רק בתווים הכלליים שלו. על כן, אי עריכת מסדר זיהוי לשוטר הנוסף שנכח באירוע איננה מחדל משמעותי בנסיבות העניין. אי עריכת מסדר זיהוי לשוטר המתלונן אף היא אינה בגדר מחדל, זאת לאור הזיהוי הוודאי שזיהה המתלונן את המערער והיכרותו הקודמת עמו.
גם העובדה שהחוקרים בתיק לא לקחו את יומן הנסיעות של הרכב מאחיו של המערער אינה מהווה מחדל חקירתי שדי בו כדי לפגום בהגנתו של המערער וזאת משום שאחיו של המערער לא שלל את האפשרות שהמערער נהג ברכב ביום האירוע והסביר כי אם אחיו היה משתמש ברכב בכל מקרה הוא לא היה רושם זאת ביומן מכיוון שכאשר הרכב מחוץ לעבודה ובני המשפחה משתמשים בו הוא לא רושם זאת ביומן. על כן, בכל מקרה לא היה ביומן הנסיעות כדי לסייע לגרסתו של המערער ואין המדובר במחדל חקירתי הפוגם בהגנתו.
כאמור, סבורני כי המחדלים עליהם מצביע הסניגור בחקירה שבוצעה בתיק זה אינם פוגמים בהגנתו של המערער ודי בראיות שנאספו לביסוס אשמתו מעל לכל ספק סביר ומכאן שבעצם העובדה שניתן היה להמשיך ולהעמיק בחקירה מעבר למה שבוצע, אין כדי לסייע בידו.
כמו כן, לא ניתן לקבל את טענת הסניגור בעניין סתירות מהותיות בין גרסאות השוטר המתלונן והשוטר הנוסף שנכח באירוע. השוטר הנוסף שנכח שם העיד כי לא ראה את החלון נסגר על היד, אך ראה את השוטר המתלונן נמשך אחרי הרכב כשהרכב תופס תאוצה וידו של השוטר המתלונן על החלון. גרסה זו הגיונית לאור העובדה שאותו שוטר היה מרוחק מרחק מה מהמקום ולא עמד בסמוך לרכב ולשוטר המתלונן. לכן לא יכול היה לראות בדיוק כיצד מונחת ידו של השוטר המתלונן בתוך החלון או על חלון הרכב. גרסה זו מחזקת את גרסתו של השוטר המתלונן כי ידו נתפסה בחלון הרכב והוא נגרר אחריו כאשר התחיל בנסיעה ואין המדובר בסתירה בין הגרסאות אשר פוגעת בגרסת התביעה. יתכן כי ישנו הבדל כלשהו בין הגרסאות בנוגע למרחק בו נגרר השוטר המתלונן אחר הרכב אך הבדל זה אינו משמעותי דיו על מנת ליצור סתירה הפוגמת בגרסתו של המתלונן. גם אם נניח לטובת המערער כי השוטר המתלונן הגזים בתיאור הגרירה והמרחק אליו נגרר, הרי שעצם סגירת החלון על ידו של השוטר וגרירתו מרחק מה הינו אירוע חמור לכשעצמו וכאמור, אין בסתירות עליהן הצביע הסניגור כדי לפגוע בגרסת התביעה שהתקבלה על ידי בימ"ש קמא כמהימנה.
באשר לפציעה שנגרמה לשוטר המתלונן – גם השוטר המתלונן וגם השוטר הנוסף העידו שכל שנגרם לשוטר המתלונן הוא פציעה שטחית על גבי כף היד. השוטר המתלונן תיאר אודם שנעלם לאחר כמה שעות והשוטר הנוסף ציין שהבחין בשריטות שטחיות מיד לאחר האירוע. אין המדובר בסתירה הפוגמת בגרסתו של המתלונן. אין לקבל גם את טענת הסניגור כי הטענה שזו הפציעה היחידה שנגרמה כתוצאה ממעשה כה חמור של גרירה אחרי רכב היא טענה בלתי הגיונית. כאמור, עצם סגירת החלון על ידו של השוטר וגרירתו אחר הרכב, גם אם למרחק קצר יותר משתיאר השוטר המתלונן, הינו אירוע חמור ויש להודות על כך כי לא נגרמו לשוטר פציעות חמורות יותר. תיאור האירוע כפי שתואר על ידי השוטר המתלונן ונתמך על ידי עדותו של השוטר הנוסף אינו בלתי הגיוני וכאמור, בימ"ש קמא קיבל גרסה זו כמהימנה ועל כן אינני מוצא כל סיבה להתערב בממצאים אלה, כפי שהתקבלו על ידי בימ"ש קמא. היעדרה של תעודה רפואית הינו מובן לאור הנסיבות והפציעה הקלה שנגרמה לשוטר המתלונן ואשר לא הצריכה טיפול רפואי.
אשר על כן, לאור כל המפורט לעיל, סבורני כי אין להתערב בהכרעת דינו של בימ"ש קמא ובקביעתו כי גרסאותיהם של המתלונן ועדי התביעה הנוספים היו מהימנות וכי גרסתו של המערער הייתה בלתי מהימנה. על כן, אציע לחברי לדחות את הערעור כנגד הכרעת הדין.
עוד אציע לחברי לקבוע כי יש לדחות גם את הערעור כנגד גזר דינו של בימ"ש קמא. בנסיבות העניין, לאור העבירה החמורה שבוצעה, לא מצאתי כי יש בעונש שהושת על המערער משום סטייה ניכרת מרמת הענישה המקובלת והראויה בעבירות מסוג זה, המצדיקה התערבות ערכאת הערעור בחומרת העונש שהושת עליו. מדובר בעבירה שבוצעה כנגד שוטר באופן שעלול היה לגרום לתוצאה חמורה בהרבה. חובת החברה להגן על אנשי המשטרה מפני ביריונות כגון מקרה זה שבפנינו ויש להחמיר בעונשם של אלו הפוגעים בשוטרים. סבור אני כי בנסיבות אלו, ועל אף שמדובר במאסר ראשון, לא חרג בית משפט קמא מהענישה הראויה באופן המצדיק את התערבותנו.
אינני סבור כי יש לקבל את טענות המערער כי שגה בית משפו קמא כאשר לא קיבל תסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער. שליחתו של נאשם לתסקיר מטעם שירות המבחן נתונה לשיקול דעתו של ביהמ"ש היושב לדין ואינני מוצא באי שליחתו של המערער לתסקיר שירות המבחן משום טעם המצדיק התערבות בגזר דינו של בימ"ש קמא. אין מדובר במקרה זה בעבירה על רקע שיש לו צורך טיפולי ואינני רואה כי תסקיר היה מוסיף לבית המשפט נתונים שלא הובאו בפניו. על כן, אמליץ לחברי שלא להתערב גם בגזר דינו של בימ"ש קמא.
בסיכומו של דבר, לאור המפורט לעיל, אני ממליץ לחברי לדחות את הערעור הן לעניין הכרעת הדין והן לעניין גזר דינו של בימ"ש קמא.
|
ר' שפירא – שופט
[אב"ד]
|
השופט ע' גרשון:
אני מסכים.
|
ע' גרשון – שופט
|
השופטת צ' קינן:
אני מסכימה.
|
צ' קינן – שופטת
|
הוחלט כאמור בחוות דעתו של האב"ד. הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי מאסרו ביום א' 15/2/09 שעה 09:00 במזכירות מדור ערעורים של בית המשפט המחוזי בחיפה. עד להתייצבותו יישארו בעינם כל התנאים שנקבעו לשם עיכוב ביצועו של פסק הדין.
ניתן היום, י"א שבט תשס"ט, 05 פברואר 2009, במעמד הנוכחים.
|
|
|
|
|
|
|
ר. שפירא, שופט
[אב"ד]
|
|
ע. גרשון שופט |
|
צ. קינן, שופטת
|
