עבירת קשירת קשר לסיוע לאויב במלחמה

דרגו את המאמר

סעיף 91 לחוק העונשין קובע כי אויב הינו כל מי שמקיים מצב מלחמה מול מדינת ישראל, או הכריז על עצמו כמי שמקיים מלחמה עם המדינה. על פי החוק, אין צורך כי מדינת ישראל תכריז על מצב מלחמה בכדי להכיר בפלוני כאויב. אדם יכול להיחשב כאויב במידה והוא נוקט בפעולות איבה צבאיות, משתף פעולה עם ארגוני מחבלים או לוקח חלק בפעילותם.

כאשר אדם עושה פעולות אלה מתוך כוונה תחילה, וזאת בכדי לקשור קשר כנגד מדינת ישראל, מדובר בעבירה פלילית חמורה. דינה של עבירה זו יכול להיות מאסר עולם ואף עונש מוות. סעיף 99 לחוק העונשין, אשר עוסק בהגדרות הנ"ל, מגדיר אפוא מהן הדרכים שיש לנקוט כנגד מי שפעל כנגד מדינת ישראל בארגון טרור מכוון.

פגיעה בביטחון המדינה

עבירות אשר נוגעות לפגיעה בביטחון המדינה או בביטחון אזרחיה, לרבות אזרחים ישראלים השוהים מחוץ לגבולות ישראל, נחשבות לעבירות חמורות ביותר. לא אחת, בתי המשפט הגדירו אותן בתור "החמורות ביותר בספר החוקים". במקרים מסוימים, המדינה מתקשה להוכיח את הקשר של אדם מסוים לארגון עוין. במידה ולא ניתן להוכיח את הקשר האמור באמצעות ראיות חלוטות, ייתכן והעבירה תיוחס לנאשם באופן אישי.

דהיינו, ייתכן כי אדם יורשע בפגיעה בביטחון המדינה גם לולא חברות בארגון טרור. מחבלים אלה קרויים על ידי מערכת הביטחון "מפגעים בודדים". דהיינו, אדם אשר לא עומד מאחוריו ארגון אשר שלח אותו לביצוע משימה מדויקת. היסוד הנפשי בעבירה זו מצוי תחת הלכת הציפיות. נשאלת השאלה האם האדם ידע שהוא פועל ביחד עם ארגון טרור, והאם הוא היה יכול "לצפות זאת".

ניתן לפשט את הוראות החוק באופן הבא. אדם יוצר קשר עם אדם אחר השייך לארגון טרור הפועל נגד מדינת ישראל, לכאורה, מדובר בעילה להרשעת הראשון בעבירה של קשירת קשר לסיוע לאויב במלחמה. עם זאת, לעיתים, נאשמים אשר מוגש כנגדם כתב אישום בגין כך, טוענים שהם לא ידעו כי האדם עימו הם התקשרו היה שייך לארגון אויב. כידוע, הוכחת קיומה של מחשבה פלילית תלויה בכך שהנאשם היה מודע למשמעות המעשה ולקיומן של נסיבות אפשריות שיגרמו לתוצאת מעשה. יתרה מכך, על פי המשפט הפלילי, רואים באדם כמי שידע וחשד בטיב ההתנהגות הפלילית גם כאשר הוא נמנע מלערוך בירורים דרושים.

לדוגמא, במידה ואדם מטעם ארגון טרור יוצר קשר עם אזרח ישראלי, ומבקש לדלות ממנו מידע אודות מקום מגוריה של אישיות ביטחונית, האזרח איננו יכול לרחוץ בניקיון כפיו אם הוא לא שאל את המחבל בנוגע לכוונותיו או נסיבותיו. לא אחת, פעולה כגון דא תיחשב בעיני בית המשפט כ"עצימת עיניים" אשר איננה יכולה להואיל לנאשם.

דוגמא למקרה של זיכוי מעבירה של קשירת קשר לסיוע לאויב

באוגוסט 2003, בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את עותמאן כיאניה, אשר עבד בתור טבח במסעדה ירושלמית, בכך שהוא ביקש להרעיל את הלקוחות אשר פקדו את מקום עבודתו. על פי כתב האישום המתוקן, כשנה טרם גזר הדין פנה אל הנאשם קרוב משפחה המשתייך לארגון החמאס. האחרון הציע לטבח לקחת חלק בפיגוע ההרעלה. כמו כן, קרוב המשפחה הפקיד בידיו של הטבח את טבליות הרעל. הנאשם אף הגדיל לעשות וביצע "פיגוע הכנה" על חתולים לבדוק את השפעות הרעל.

הוא התכוון להחדיר את הטבליות המסוכנות למשקאות הסועדים. לאחר מכן, הנאשם קיבל הנחיות מפורטות מקרובו היכן לרכוש את הטבליות המסוכנות. הנאשם הורשע בקשירת קשר לביצוע פשע אך בית המשפט זיכה אותו מעבירה של קשירת קשר לסיוע לאויב. הסיבה לכך הייתה היעדר מודעות מבחינתו של הנאשם לכך שקרוב משפחתו היה חבר בארגון החמאס. נקבע כי הנאשם היה סבור שקרוב משפחתו מבקש לפעול באופן עצמאי והוא לא ידע שארגון המחבלים עומד מאחוריו.