הזמרת עדנה לב בגין הטרדה טלפונית, תקיפת שוטר

דרגו את המאמר

השופט קיבל את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים והטיל על הנאשמת, שהייתה אישיות מפורסמת, 6 חודשי מאסר על תנאי בגין עבירות של הטרדה והעלבת עובד ציבור.

במקרה דנן, הצדדים הגיעו להסדר טיעון בתיק במסגרתו הנאשמת הודתה בכתב האישום כלשונו, מבלי שנעשה בו תיקון וללא הפחתה של חומרת העבירות. על פי כתב האישום, הנאשמת הודתה בעבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק, תקיפת שוטר, העלבת עובד ציבור, איומים בעבירה, הסגת גבול, ניסיון לתקיפת שוטר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בית המשפט קיבל את הסדר הטיעון והרשיע את הנאשמת בעבירות המפורטות לעיל. לאחר מכן, שני הצדדים עתרו במשותף לעונש מאסר על תנאי והתחייבות כספית.

טיעוני הצדדים

התובעת טענה כי היה מדובר בנאשמת ילידת 1950, ללא הרשעות קודמות וללא עבר פלילי. בנוסף, היה מדובר בעבירות משנת 2005 וחלוף הזמן לימד כי הנאשמת שבה למוטב. כמו כן, לאור החומר שהסנגור העביר לעיון התובעת, עלה שהנאשמת הייתה במשבר נפשי בתקופות בהן ביצעה את העבירות. משכך, התובעת סברה שבעונש המאסר על תנאי ובהתחייבות הכספית היה בכדי לאזן את חומרת העבירות מול נסיבותיה האישיות של הנאשמת. זאת במיוחד לאור העובדה שלנאשמת לא היה עבר פלילי.

סנגור הנאשמת פירט את תולדות חייה. היא נולדה בשנת 1950, הייתה גרושה ואם לילדה בת 25, שירתה שירות צבאי מלא בלהקת פיקוד צפון, לאחר מכן החלה בקריירה עצמאית כזמרת, זכתה לאהדה בארץ ואף זכתה בתואר זמרת השנה. לטענת הסנגור, התרומה התרבותית שלה הייתה צריכה להיזקף לזכותה. לאחר ביצוע העבירות היא ניהלה אורח חיים נורמטיבי, הגישה תוכנית ברדיו והופיעה כזמרת. עם זאת, מצבה הכלכלי היה קשה ולכן הוגשה בקשה להתחייבות כספית במקום פיצוי וקנס.

כמו כן, בית המשפט התבקש לקחת בחשבון את העובדה שכתב האישום הוגשה בשיהוי ניכר. העבירות שיוחסו לנאשמת היו משנת 2004 ושנת 2005 וכתב האישום הוגש בשנת 2008. כלומר, 3 או 4 שנים לאחר המיוחס. עצם השיהוי היה צריך להיחשב כנסיבה לקולא. בנוסף, בית המשפט התבקש להתחשב בעובדה שהמעשים בוצעו בתקופה משבר של הנאשמת, שהופנתה לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית וטופלה. הסנגור הוסיף כי הליך המעצר של הנאשמת לוווה בכיסוי תקשורתי הן בטלוויזיה והן בעיתונות. כתוצאה מכך, היא נחשפה לתקופה קצרה לעיני כל ולכן צריך היה להתחשב בחשיפה זו.

גזר דין

השופט ציין כי הנאשמת הורשעה לאחר הודאתה בשורה של עבירות שפורטו לעיל. עובדות המקרה לימדו על מספר התפרצויות אלימות, גם נגד עובדי ציבור. עם זאת, הצדדים הגיעו להסדר טיעון ולא היה מקום או סיבה שלא לכבדו.

השופט קבע שגם שיקולי התביעה בבקשתה לגזירת העונש היו ראויים: הנאשמת הייתה ללא עבר פלילי, העבירות עצמן נעברו בשנת 2004 ובשנת 2005 ומאז האחרונה לא הסתבכה עם החוק. לטענת הנאשמת, העבירות נעברו בתקופה בה עברה משבר נפשי. לאחר משבר זה, הנאשמת פנתה לטיפול והמשיכה בו עד למועד גזר הדין.

השופט קיבל טענה זו ואף מצא לה חיזוק בחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה. במסגרת השיקולים לקולא השופט התחשב גם בהודאת הנאשמת, פרסום פרטי המקרה בתקשורת וזיהויה ובשיהוי הרב שעבר מאז שנעברו העבירות ועד שהוגש כתב האישום בתיק. בנסיבות אלו, השופט אימץ את הסדר הטיעון, מתוך הנחה כי הנאשמת הבינה את חומרת הדברים, הכירה באחריותה ועשתה הכול כדי שהדברים לא יחזרו שנית.

בסופו של דבר, השופט גזר על הנאשמת 6 חודשי מאסר על תנאי. כמו כן, הנאשמת חויבה לחתום על התחייבות כספית בסך של 3,000 ₪ למשך שנתיים מיום מתן גזר הדין. בבסיס ההתחייבות עמדה הבטחת הנאשמת שלא לעבור כל אחת מהעבירות בהן הורשעה בתיק.