ערר על ועדת השחרורים של מסיע המחבל המתאבד בנתניה

דרגו את המאמר

אחמד ג'אבר, אשר הורשע בעבירת הריגה בגין הסעת מחבל שביצע פיגוע התאבדות בנתניה, נדון ל-10 שנות מאסר. לאחר מספר שנים בבית הסוהר, ג'אבר הגיש לוועדת השחרורים בקשה לשחררו בשחרור מוקדם. ועדת השחרורים דחתה את הבקשה והאסיר הגיש ערעור על כך לבית המשפט המחוזי בחיפה. לדאבונו, בית המשפט המחוזי השיב פניו ריקם. בית המשפט המחוזי, בהרכב של שלושה שופטים בראשותו של אב בית הדין, השופט רון שפירא, קבע כי אין לקבל את העתירה.

במסגרת ההחלטה, בית המשפט הצדיק את קביעתה של וועדת השחרורים כי אין לשחרר את המחבל בשחרור מוקדם וזאת לאחר עיון בחוות דעת מקצועית בעניינו. חוות הדעת הנ"ל הצביעה על כך שלא חל שינוי אמיתי באופיו של המחבל ו/או בתפיסת עולמו. בית המשפט הדגיש גם את המשקל הרב אשר ניתן להחלטותיה של וועדת שחרורים, וזאת מתוך סמכותה מכוח החוק.
דהיינו, רק במקרים חריגים בלבד, בהם בולטת לעין טעות משפטית או ניכר כי נעשה עם המבקש חוסר צדק, בית המשפט יהפוך החלטה של וועדת שחרורים. במקרה דנן, נקבע כי וועדת השחרורים בחנה לעומק את הסוגיה, עיינה בחוות דעת מקצועית, ורק אז קיבלה את החלטתה. בית המשפט הדגיש כי לא הייתה זו החלטה שניתן להגדירה כ"לא סבירה בצורה קיצונית".

שיקולים ביטחוניים

בעת קבלת ההחלטה, בית המשפט עיין בחומרים חסויים אשר הונחו גם לפתחה של וועדת השחרורים. מדובר בחומר חסוי שגובש על ידי מקורות מודיעיניים והערכות גורמים מקצועיים במערכת הביטחון. גורמים אלה העריכו כי המסוכנות הנשקפת מהאסיר לציבור איננה מאפשרת את קיצור עונשו. הודגש כי גם בתוך כותלי בית הסוהר המבקש המשיך לנהל אורח חיים עברייני והתנהגותו לא השתנתה.

חשוב לציין כי שחרור מוקדם איננו מתקבל בדרך כלל כאשר מדובר בעבירות חמורות כגון הריגה. בית המשפט הדגיש כי נסיבות המקרה דנן, בהן היה מדובר באדם שהורשע בעבירת הריגה ודינו נגזר בהתאם, לא ניתן להיעתר לבקשה גם מכוח סעיף 10 לחוק שחרור על תנאי ממאסר. בית המשפט ציין כי עסקינן במקרה ובו "חומרה מיוחדת" אשר הייתה לכשעצמה עילה לדחיית העתירה.