האם תקיפת בת זוג במערכת יחסים קצרה הינה אלימות במשפחה?

דרגו את המאמר

ארבע שנות מאסר לגבר שהתעלל בבנות זוגו

נאשם הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בשורה של עבירות. העבירות אשר בוצעו על ידי הנאשם היו כנגד שלוש מתלוננות. מדובר בעבירות אלימות קשות כגון כליאת שווא, תקיפה בנסיבות מחמירות (בת זוג) הגורמת חבלה ממשית, איומים והיזק בזדון.

על פי הכרעת הדין, הנאשם יצא בזו אחר זו עם שלושת המתלוננות. מערכות היחסים אשר הנאשם ניהל עם כל אחת מהנשים נמשכה בין שלושה לארבעה חודשים. במהלך התקופות הנ"ל, הנאשם התעלל בבנות זוגו. מכתב האישום עלה כי הנאשם היכה את המתלוננות עד זוב דם, ואחת מהן הוא אף חנק עד עילפון. כמו כן, הנאשם נהג לנעול בחדר האמבטיה את המתלוננות, וזאת ללא מזון ושתייה. בנוסף, הוא איים עליהן כי אם הן יעזו לעזוב אותו הוא ירצח אותן ואת בני משפחותיהן.

לגבי אחת המתלוננות, נטען כי הנאשם גזר את בגדיה ואת שיערה, בעט בבטנה של אחרת כאשר היא הייתה בהיריון ממנו, וחרט על יד ימינה של אחת מן המתלוננות את שמו (באמצעות סכין גילוח). לאחר מכן, הנאשם שבר את הטלפון הסלולארי של המתלוננת על מנת למנוע ממנה לשוחח עם אחרים.

האם ניתן להחיל על מערכות יחסים קצרות את רף הענישה שנקבע לעבירות אלימות במשפחה?

התביעה טענה כי חומרת העבירות שביצע הנאשם הייתה רבה והוא נהג כלפי הנערות בצורה אלימה ורכושנית. הודגש כי הנאשם הפגין כלפי הנשים יחס אכזרי, מחפיר ומשפיל. התובעת ציינה כי חומרת התנהגותו של הנאשם באה לידי ביטוי לא רק בעוצמת התקיפות, אלא גם במכלול התנהגותו (שביטאה זלזול וחוסר התחשבות ברצונות וברגשות של בנות זוגו).

במסגרת הטיעונים לעונש, התביעה טענה כי לאור העימותים אשר נערכו בין הצדדים במשטרה, היה נראה גם כי לא הייתה בנאשם כל תובנה לגבי מעשיו הפסולים. ב"כ המאשימה טענה כי מדובר במקרה אשר הצדיק החלת הרף שנקבע לעבירות אלימות במשפחה. נטען כי המעשים בוצעו כנגד מי שהיו בנות זוגו של הנאשם. התביעה טענה כי נקודת המוצא הראויה לגזירת עונשו של הנאשם הייתה צריכה להיות העונש המקסימאלי הקבוע בחוק.

טענות הסנגור

לטענת ב"כ הנאשם, בית המשפט לא היה צריך לגזור על מרשו את רף הענישה המקובל בעבירות אלימות במשפחה. הודגש כי מערכות היחסים אשר הנאשם ניהל עם המתלוננות היו קצרות ולא מדובר במקרה טיפוסי של אלימות במשפחה. הסנגור טען כי אף התביעה הודתה בכך.

ב"כ הנאשם הוסיף וטען כי בגזירת דינו של מרשו בית המשפט צריך לשים לנגד עיניו את סוגיות התקיפה והכליאה, ולא את העובדה שבין הצדדים התנהלו "מערכות יחסים לא בריאות". לטענתו, לא ניתן לראות בכל אישה אשר חווה השפלות לכאורה במהלך קשר קצר עם בחור, כמי שלוקה ב"סינדרום האישה המוכה". ב"כ הנאשם ביקש מבית המשפט התחשבות בנסיבותיו האישיות של מרשו, אשר עלה לישראל לבדו במטרה לשרת בצה"ל, אך לא עלה בידו להתגייס בשל בעיית סמים.

 
גזר הדין

בית המשפט מצא כי נסיבות המקרה הצביעו על כך שהנאשם "התעמר במתלוננות כדבר שבשגרה, רמס את כבודן והפעיל כלפיהן אלימות קשה". כמו כן, הודגש כי מעשיו של הנאשם הביאו לבידודן של המתלוננות, וזאת בנוסף להשפלתן המחפירה. הבידוד יצר אצל הבנות תלות בנאשם. לחובתו של הנאשם, בית המשפט זקף את עברו הפלילי ושני עונשי מאסר על תנאי שהותלו כנגדו (ואשר - כפי שהיה ניתן לראות מהכרעת הדין - לא הרתיעו אותו מביצוע העבירות המנויות בכתב האישום).

לאור מכלול הנסיבות הנ"ל, בית המשפט גזר על הנאשם 48 חודשי מאסר, מתוכם 36 חודשים לריצוי בפועל מיום מעצרו, והיתרה על תנאי. כמו כן, הופעלו עונשי המאסר על תנאי שנגזרו עליו באופן חופף זה לזה, ובמצטבר לעונש המאסר בפועל שלעיל. בסופו של היום, נגזרו על הנאשם 4 שנות מאסר מיום מעצרו. בנוסף, הוטל עליו לשלם למתלוננות פיצוי בסך 45,000 שקלים.