למורשע בעבירת סחיטה באיומים של סך 125,000 ש``ח ממתלונן חולה , מבוגר וערירי

דרגו את המאמר

שופטת ביהמ"ש המחוזי בחיפה חני הורוביץ גזרה עתה על הנאשם עודד שגיב בן 34 מחיפה , שהורשע עפ"י הודאתו בכתב אישום מתוקן, בביצוע עבירה של סחיטת כספים באיומים, כלפי אדם מבוגר, ערירי, חולה במחלות שונות , ממנו דרש וקבל סכום של 125,000 ₪ את העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר, מתוכם 12 חודשים מאסר בפועל והיתרה על תנאי.

רקע:

ברקע למעשיו של הנאשם, בוצעו מעשים כלפי המתלונן ע"י אדם אחר שאינם מיוחסים לנאשם. בתאריך 27.5.07, התקשר האדם האחר למתלונן, התחזה לחוקר פרטי ודרש מהמתלונן לשלם לו 70,000 ₪, על מנת שימנע מאחרים לפגוע בו, ובפחדו מהאיום שהושמע, שילם לו המתלונן סך 70,000 ₪.

כמו כן, בתאריך 15.4.08, נשלח למתלונן מכתב בדואר, בו הציג עצמו הכותב כנציג משרד חקירות פרטיות וטען כי המתלונן גרם לו, כביכול, נזק בהעסיקו את החוקר הפרטי. הכותב איים כי יפגע במתלונן אם לא ישלם לו 148,000 ₪ או שידאג להסגיר את החוקר הפרטי. בשיחה שנערכה ביניהם אמר האחר למתלונן כי משרד החקירות הפרטיות הקשור לרוני הררי, עלול לפגוע בו ולכן עליו לשאת בתשלום הנזק שנגרם, כביכול, למשרד החקירות.

החל מתאריך 12.1.09 במספר לא ידוע של מקרים, התקשר הנאשם למתלונן ודרש ממנו שישלם לו סך של 148,000 ₪, בגין נזק שכביכול נגרם לו כתוצאה מפעילותו של החוקר הפרטי. הנאשם איים על המתלונן שאם לא יקבל את הכסף, יפגע בו. בהמשך הנאשם והמתלונן קבעו להיפגש על מנת שהמתלונן ישלם לנאשם 125,000 ₪.

טרם המפגש פנה המתלונן למשטרה וקיבל שקית בה שטרות כסף וניירות הנחזים לשטרות, בסכום כולל של 125,000 ₪ ובתאריך 27.1.09 נפגש עם הנאשם בבית קפה בקריית חיים. במהלך הפגישה שוב דרש הנאשם מהמתלונן שישלם לו 125,000 ₪. במהלך השיחה המתלונן שאל את הנאשם מה קרה לחוקר הפרטי וזה השיב, כי "אפילו רופא שיניים כבר לא יוכל לעזור לו". בהמשך לכך המתלונן העביר לנאשם את השקית ובה הכסף.

הנאשם הודה בביצוע העבירה כשלדבריו,

ביצע את המעשה בהשפעתו של אחר בעל יכולת שכנוע גבוהה "כאשר הוא עצמו היה קורבן לשכנוע מניפולטיבי ולשקרים". עוד טען, כי כל אותה עת האמין בליבו שאינו עובר על החוק.

שירות המבחן המליץ שתוטל על הנאשם תקופת מאסר קצרה לריצוי בעבודות שירות וכן צו מבחן לתקופה של שנה וחצי, במהלכה יעבור טיפול אינטנסיבי ותישקל האפשרות לערוך בינו לבין קורבן העבירה גישור פלילי.

השופטת הורוביץ ציינה כי עבירת הסחיטה באיומים

היא מהחמורות ומהמכוערות שבחוק העונשין ולא אחת נקבע, כי יש להעניש בגינה בחומרה, על מנת להילחם בתופעה זו. הנסחטים במקרים רבים אינם נכונים להתלונן פן יבולע להם וכך גם המתלונן, שרק בשלב האחרון פנה לעזרה.

בהתייחסה לנאשם ציינה השופטת כי על פניו, טענותיו מופרכות. בין שאותו "אחר כריזמטי" קיים ובין שלא (חיפוש המשטרה אחריו לפי כתובת ותאור הנאשם, העלו חרס), הנאשם הודה בכך שדרש באיומים מהמתלונן למסור לו סכום כסף נכבד בסך 148,000 ₪. הנאשם אדם משכיל ונבון וברי שידע כי איומים על אחר ודרישת סכומים נכבדים הם מעשים אסורים וחמורים. הראיה, שהגיע לפגישה בבית הקפה, לאחר שתכנן ופעל לטשטש את דמותו וזהותו. עוד הוסיפה כי קשה להאמין שהנאשם שוכנע על ידי אלמוני לדרוש מהמתלונן כספים וכי האמין לו שהוא עושה מעשה מותר וכי אלמלא ידעה שמ דובר באדם בעל רמת משכל גבוהה, בעל השכלה אקדמאית, היה נראה כי מ דובר במי שלקוי בשכלו ובהבנתו וכי יתכן שדברים אלו מצביעים כי הנאשם טרם קיבל על עצמו חרטה מלאה על מעשיו וסבור כי יוכל לשכנע בטענות מגוחכות (כהגדרת התובעת) אלו, כדי להפחית מחומרת מעשיו ומעונשו.

השופטת הורוביץ קבעה כי לא תוכל לאמץ את המלצת שירות המבחן, שכן אין בפניה נאשם צעיר מאד, בעל רקע סוציו אקונומי קשה ונסיבות חיים חמורות, שיש הצדקה לקבוע כי על אף חומרת המעשה והאינטרס הציבורי יש מקום להעדיף את נסיבותיו האישיות ולהעמידו לפיקוח שירות המבחן.

עוד הוסיפה השופטת כי הנאשם אדם בוגר, שגדל במשפחה נורמטיבית, בעל השכלה אקדמאית, בחר לעצמו להשיג סכום כסף גדול, בדרך פסולה ומכוערת תוך ניצול חולשתו של המתלונן, אדם חולה ומסכן. המתלונן לא היה חייב לאיש מאומה.

אין ספק שהנאשם, יכול היה לראות ולהבין את סבלו ופחדיו של המתלונן ואף על פי כן, התמיד בביצוע העבירה עד להשלמתה וקבלת שקית הכסף ויש מקום להענישו באופן שיפנים באמת את חומרת מעשיו ובמידה שיהא בה כדי להרתיע עבריינים אחרים. הטלת מאסר על תנאי ומבחן או אף מאסר בעבודות שירות לאדם בוגר, שביצע עבירה חמורה באופן מתוכנן (מספר שיחות טלפון וקביעת מפגש לצורך קבלה בשלב ראשון של חלק מהכסף), יש בהם מסר לא נכון לציבור.

לסיכום הבהירה השופטת הורוביץ כי אלמלא עברו הנקי של הנאשם, הודייתו, התקווה כי אכן מ דובר במעידה חד פעמית, ההתחשבות במשפחתו ובצערה האמיתי, תקופת מעצר הבית ושאר טענות הסנגור, היה מקום עוד להחמיר בעונש.