דחיית טענה של אי שפיות בנוגע לביטול כתב אישום

דרגו את המאמר

בית המשפט המחוזי נדרש לדון בערעור שהגישה המדינה במסגרת משפט פלילי, כנגד החלטת בית משפט השלום להביא לביטולו של כתב האישום נגד אדם אשר הואשם בהטרדה מינית בפומבי.

על פי כתב האישום המקורי, הנאשם הטריד מינית קטינה בפומבי, בכך שהגיע לסיפוק מיני בעודו משתמש בתחתוניה שנלקחו מחבל הכביסה בחצר ביתה. עורך דינו של הנאשם טען כי מדובר באדם הסובל מפיגור שכלי, ולכן אין הוא כשיר לעמוד לדין.

ארבע חוות דעת שונות בעניינו של הנאשם

במסגרת הדיון המשפטי הוצגו בפני השופטים חוות דעת מטעם ועדות רפואיות שונות אשר בדקו את הנאשם לאורך השנים. ועדה משנת 1998 קבעה כי מדובר בנער עם פיגור שכלי קל, הסובל מנזק אורגני בגזע המוח. ועדה נוספת בשנת 2001 טענה כי מדובר בנער הסובל מפיגור שכלי שאינו מסוגל לעמוד לדין. לעומת זאת, דו"ח משנת 2007 של מרכז אבחון קבע כי הנאשם אינו סובל מפיגור כלל ומתפקד ברמה גבולית.

בשנת 2009 נערכה ועדה נוספת בעניינו של הנאשם, בעקבות כתב האישום, ובה נקבע כי הנאשם אינו סובל מפיגור שכלי, שולט בשלוש שפות, מחבר משפטים ברורים ומתקשר עם הסביבה. בתחום הרגשי צוין בין השאר, כי הנאשם בעל אישיות דלה, אגוצנטרית, תלותית, עם כוחות אגו חלשים, שיפוט חברתי דל מאוד, תהליכי ביקורת ושיפוט ירודים, מנגנוני ריסון ובקרה לקויים. כושר השיפוט של הנאשם הוגדר במצבים שגרתיים תקין אך הועדה קבעה שבמצבי לחץ כושרו זה עלול להיפגע.

בית המשפט המחוזי סבר כי יש להפוך את החלטת בית המשפט השלום משלושה טעמים:
 

• בית משפט קמא סבר, כי קביעתה המהותית של וועדת האבחון האחרונה בחוות הדעת העדכנית, היא כי הנאשם סובל מפיגור שכלי קל, וזאת בניגוד למסקנותיה המפורשות.
• גם במידה והנאשם סבל במועד ביצוע העבירה מפיגור שכלי קל, כמאמר חוות הדעת משנת 2001, לא נמצאה כל ראיה, ולו ברמה של "ספק סביר", לקיומו של "קשר סיבתי" בין הליקוי השכלי לחוסר היכולת של ממש להבין את מעשיו.
• קביעה כי חל הנאשם סובל מאי שפיות הדעת אינה מחייבת את הכרזתו כ"לא בר עונשין" ומפסיקה לאלתר את ההליכים נגדו. הפסקת הליכים שמורה רק לסייג של "אינו מסוגל לעמוד לדין", טענה אשר כלל לא נשמעה בדיון בבית משפט השלום.