ביטול הרשעה בבית המשפט העליון בגין התנהלות המשטרה

דרגו את המאמר

בית המשפט העליון קיבל את ערעורם של שני נאשמים אשר הורשעו בביצוע שוד וקבע כי עקב מחדלים בהתנהלות המשטרה במהלך החקירה, לא ניתן להרשיע את הנאשמים מעל לספק סביר, דבר שהוא מיסודו של המשפט הפלילי.

מן הפסיקה ידוע כי לא בנקל תתערב ערכאה גבוהה בשיקולי בית משפט קמא, לא כל שכן בעניינים של קביעת עובדות וממצאים של מהימנות. עם זאת, בתביעה דנן הוצגו שני חריגים להלכה פסוקה זו.
בית המשפט המחוזי הרשיע את הנאשמים בעבירת שוד בנסיבות מחמירות לאחר שקבע כי הנאשמים שדדו את המתלונן, תקפו אותו וגנבו את מכשיר הטלפון הנייד שלו.

שני הנאשמים הגישו ערעור על קביעתו זו של בית המשפט וטענו שפסיקתו נעשתה על בסיס קביעות שגויות והתעלמות המשטרה מראיות שהיה בהן כדי להאיר את המקרה באור שונה.

התערבות בהחלטה של בית משפט מחוזי במשפט הפלילי, אימתי?

כידוע, אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות של עובדה ובממצאים של מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, שכן בידי הערכאה הדיונית היכולת להתרשם באופן בלתי אמצעי מהנאשמים, מהמתלונן ומיתר העדים. זאת ועוד, להתרשמותה הישירה של הערכאה הדיונית יתרון מובן מאליו על פני התרשמותה העקיפה של ערכאת הערעור.

יחד עם זאת, להלכה זו נקבעו מספר חריגים במהלך השנים, אשר בהתקיימות אחד מהם ייתכן ותהיה הצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור בממצאים של עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי בית משפט קמא.

החריגים אותם ניתן למנות הינם:

• כאשר ממצאיה של הערכאה הדיונית מתבססים על ראיות בכתב ולא על הופעתם, התנהגותם ודבריהם של העדים, שכן במקרים כגון אלו אין לערכאה הדיונית יתרון כלשהו על פני ערכאת הערעור.
• השני, כאשר ממצאי הערכאה הדיונית מבוססים על שיקולים שבהיגיון.
• כאשר נפלו טעויות מהותיות בהערכת המהימנות של העדויות על ידי הערכאה הדיונית.
  בית המשפט קבע כי במקרה דנן התקיימו שניים מתוך שלושת החריגים הנ"ל ועל כן דין הערעורים להתקבל. השופטים סברו כי במקרה דנן ממצאי הערכאה הדיונית מתבססים על שיקולים שבהיגיון ושיקולים אלו אינם מתיישבים עם חומר הראיות בתיק. כמו כן, ציינו השופטים שנפלו בעניין הנאשמים טעויות מהותיות בהערכת המהימנויות של העדויות על ידי בית המשפט המחוזי.

עדותו של עד הראייה לא שפכה אור אמיתי על האירוע

בית המשפט המחוזי ייחס משקל לא מבוטל לעדותו של עד הראייה וקבע כי היא תומכת בגרסת המתלונן. שופטי בית המשפט העליון סברו כי למרות שלא הייתה מחלוקת שפרצה קטטה בין המתלונן למערערים, לא ברור באמת האם הקטטה התפתחה כתוצאה משוד שביצעו האחרונים, כנטען על ידי המתלונן, או שמא בדה הוא את סיפור ממוחו.

השופטים ציינו כי על פי תסקיר השוטר ממקום האירוע, היה המתלונן בגילופין בשעה נשוא התובענה, ואף המתלונן עצמו העיד שבאותו הבוקר שתה חצי בקבוק וודקה. זאת ועוד, עד הראייה העיד שלא ראה את הנאשמים שודדים את מכשיר הטלפון הנייד ואת כספו של המתלונן.

ניתן היה לומר, כי עדותו של עד הראייה הסתכמה בכך שראה את השלושה מתווכחים ואחר כך מתקוטטים, כאשר המתלונן מטיח האשמות בנאשמים שגנבו לו את מכשיר הטלפון הנייד וכסף שהיה ברשותו. לפיכך, עדותו של עד הראייה לא אישרה מעל לספק סביר את גרסת המתלונן.

סתירות בגרסת המתלונן

בית המשפט העליון לא הסית מבטו גם מסתירות רבות שנפלו בגרסתו של המתלונן, החל מפרטים טכניים במהלך השוד, וכלה בזהות השודדים. זאת ועוד, בית המשפט מתח גם ביקורת חריפה על התנהלות המשטרה וכינה אותה "מעוררת אי נוחות".

השוטרים לא השכילו לברר האם היה בבעלות המתלונן מכשיר טלפון נייד ולא הזמינו איכון שיחות על פי מספר הטלפון שאותו מסר להם המתלונן.

השופטים ציינו שאמנם עלתה בליבם השאלה מדוע המתלונן, אדם המבוגר מהנאשמים, יבדה בליבו סיפור לפיו הם שדדו אותו, ואף ירוץ וידווח על המקרה למשטרה. עם זאת, מחומר הראיות שבתיק לא עלה בידה של המדינה להוכיח אשמתם של הנאשמים מעל לספק סביר.