הימנעות מהרשעה במשפט הפלילי, אימתי?

דרגו את המאמר

התקבלו 4 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

על פי רוב במשפט הפלילי, שורת הדין מחייבת שמי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. עם זאת, לבית המשפט קיימת סמכות להסתפק בצו מבחן או צו שירות לציבור, מבלי להרשיע את הנאשם בדין, אך סמכות זו יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפר את הכלל, ופוגע בעיקרון השוויון על פי החוק.

סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982, קובע כי במידה ובית המשפט הרשיע את הנאשם, אך מצא, לפני מתן גזר הדין, שישנו מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות על המצאת הצו הרלבנטי.

גזר דין ללא הרשעה יינתן במקרים בהם מוצא בית המשפט הצדקה לכך בהתחשב בנסיבות העניין, ובכללן אופיו של האדם, עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקילה שבה נעברה העבירה.

במקרים כאלו רשאי בית המשפט לעשות אחד מן השניים:

• הרשעת הנאשם והוצאת צו מבחן.
• הוצאת צו מבחן מבלי להרשיע את הנאשם. זאת כאמור, כל אימת שאין על הנאשם עונש מאסר על תנאי שבית המשפט רשאי לצוות על ביצועו עקב הרשעתו בעבירה שהואשם עליה.

הרציונאל מאחורי הימנעות מהרשעה  - הרתעה מול שיקום העבריין

הימנעות מהרשעתו של אדם אשר נמצא אשם בביצוע עבירה, הינה חריגה ושמורה לנסיבות יוצאות דופן הנוגעות לאופיו של העבריין (עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית והנפשית, מצבו השכלי, טיב העבירה שעבר, וכל נסיבה מקלה אחרת).

הימנעות מהרשעה שמורה למקרים מיוחדים בלבד, בהם שוכנע בית-המשפט כי הפגיעה הקשה שתיגרם לנאשם בעטיה של הרשעה, אינה שקולה כלל ועיקר לתועלת הציבורית המעטה שזו תניב. תועלת ציבורית זו אין כוונתה לנטייה אחר דעת הקהל או המיית לבו. היא נוגעת לתכליות של הרתעת היחיד והרבים, להעברתו של מסר המוקיע את דבר העבירה ואת מבצעו. הרתעה זו חשובה לצורך הקפדה על מדיניות ענישה אחידה המקדמת את יסודות השוויון והוודאות.

הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים - ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם. שנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים

דוגמא לגזר דין שניתן ללא הרשעה:

בית המשפט נמנע בעבר מהרשעתו של אדם אשר הודה בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, לגבי הפצת הודעות כוזבות באתר אינטרנט, שמטרתן הייתה לגרום לאנשים לרכוש מניות של חברה במטרה להשפיע על שער המניה. הנאשם הודה כי הפיץ את ההודעות באתר תחת שמות בדויים, למרות שהוא בעצמו לא רכש את המניה כלל וכלל. יום למחרת ההודעה, ולמרות שאנשים רבים רכשו מניות החברה, זינק ערכה למעלה ואז צנח בבת אחת ב-9%.

בבית המשפט הודה הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו והשופט החליט לגזור את דינו בצו שירות לציבור ללא הרשעה. השופט נימק את החלטתו, שהתקבלה לאחר התלבטויות לא קלות, כנובעת מהיות העבירה ראשונית בישראל, כעבירה של תרמית בניירות ערך באמצעות רשת האינטרנט.