האם העליון יפחית את עונשו של הנאשם שהרג את חברו?

דרגו את המאמר

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו גזר על נאשם שהרג את חברו בעקבות חוב כספי, עונש של עשר שנות מאסר. בעקבות גזר הדין הנאשם הגיש ערעור לבית המשפט העליון, בטענה כי מדובר בהגנה עצמית.

על פי עובדות כתב האישום, הנאשם והמנוח הכירו זה את זה במשך שנים רבות. במהלך שנות החברות הנאשם סייע כספית למנוח ואף מימן את חתונתו. בין השניים שררה מחלוקת בענייני כספים בתקופה שקדמה לאירוע.

המנוח סחט את הנאשם ואיים על חייו בכלי נשק

כיומיים לפני האירוע, המנוח הגיע לביתו של הנאשם ודרש ממנו כסף. הנאשם חשד שהמנוח מחזיק סכין בכיס הקפוצ'ון אותו לבש, מאחר ובמשך כל המפגש ידו נותרה בכיס. הנאשם חשש שהמנוח יפגע בו, לכן נתן לו 2,200 יורו, למרות שלדעתו הוא לא היה חייב לו דבר. למחרת הוא נתן לו סכום כסף נוסף, בסך 6,000 דולר.

המנוח לא הסתפק בסכום שקיבל ודרש מהנאשם עוד כסף. ביום האירוע הנאשם הגיע לביתו של המנוח בתל אביב והשניים החלו לדון בנושא התשלום הנוסף. הנאשם עמד על סירובו לשלם ולפתע המנוח שלף אקדח ואיים עליו. הנאשם חטף מידו של המנוח את האקדח וירה בו ארבעה כדורים מטווח קצר.

מיד לאחר מכן הנאשם נמלט מהדירה, והותיר את המנוח להתבוסס בדמו. כעבור זמן קצר המנוח מת על רצפת המקלחת בביתו.

המנוח היה חברו הטוב של הנאשם

הנאשם מסר בחקירת המשטרה כי ביום האירוע הוא הגיע אל דירתו והסביר לו כי הוא אינו חייב לו כסף ואין ברשותו סכומים כאלה. המנוח קם ממקומו, הכניס את ידו הימנית מתחת לחולצה ושלף אקדח, הנאשם הצליח לחטוף ממנו את האקדח וירה בו מספר פעמים.
הנאשם שאין לו עבר פלילי, הביע צער על מעשיו והדגיש שהמנוח היה חברו הטוב במשך 15 שנים ולא היתה לו שום כוונה לפגוע בו, אלא הוא ניסה להגן על חייו.

בית המשפט התחשב בנטילת האחריות, אך ציין כי הנאשם המשיך לירות לעבר המנוח גם כאשר כבר לא נשקפה סכנה ממשית לחייו והותיר אותו להתבוסס בדמו. לבסוף גזר עליו עשר שנות מאסר, שנתיים מאסר על תנאי ותשלום פיצויים בסך של 50,000 שקל.

האם מדובר בהגנה עצמית?

המערער טען כי נוצר הרושם שהוא הגיע לביתו של המנוח והרג אותו בשל סכסוך כספי, אך למעשה המנוח ניסה לסחוט אותו ושלף אקדח בהפתעה גמורה, ללא כל התגרות מצדו. המערער הדגיש כי חייו עמדו בסכנה מוחשית וממשית. על כן העונש שהוטל עליו חורג באורח קיצוני מן העונש ההולם את התנהגותו בנסיבות בהן התרחש.

המערער ציין כי יש להתחשב בהיכרות ארוכת השנים בין השניים ובגורם ההפתעה של כלי הנשק והאיום על חייו. לטענת המערער הוא ירה במנוח מתוך הגנה עצמית, על כן יש להפחית בעונשו.

בית משפט העליון קבע כי מעשיו של המערער אינם ממלאים אחר יסודות ההגנה העצמית. המערער היה יכול להסתפק בחטיפת האקדח ובריחה מהמקום, או בירייה אחת, לעבר פלג הגוף התחתון על מנת לנטרל את הסכנה.

עם זאת בית המשפט השתכנע כי המערער שישב בחדר קטן מאוד עם המנוח, נבהל מהאיום ותגובתו הקיצונית נבעה מתוך לחץ.

לבסוף הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור ולהפחית את העונש באופן שבמקום עשר שנות מאסר, ירצה המערער שבע וחצי שנות מאסר.

ע"פ 9062/12