צעיר עקב אחרי קשיש לביתו ושדד אותו תוך הפעלת כוח פיזי

דרגו את המאמר

צעיר בעל עבר פלילי מכביר, עקב אחרי קשיש כבן 84, נכנס לביתו, ביצע בו עבירות אלימות ושדד את כספו. בית המשפט המחוזי בירושלים נדרש לקבוע את עונשו, ולהכריע האם יש לתת משקל לנסיבות חייו הקשות ולמצבו הנפשי של הנאשם.

על פי עובדות כתב האישום, במהלך חודש פברואר 2014, ישב הקשיש, יליד 1930, במסעדה בשעת ערביים. באותה עת ניגש אליו הנאשם ואמר לו שהוא מעוניין לתרום כסף לבית הכנסת. המתלונן השיב כי בית הכנסת סגור כעת, וייפתח רק בערב. בתום השיחה עזב הקשיש את המסעדה והחל לצעוד לכיוון ביתו.

הנאשם התגנב לביתו של הקשיש, שם תקף אותו ושדד את כספו

הנאשם יצא בעקבות הקשיש והלך אחריו כל הדרך עד לביתו. שם דחף אותו, הפילו על הרצפה, ולאחר שנטל את ארנקו מכיס מכנסיו, בו היה סכום של למעלה מ- 10,000 שקלים, נמלט מהמקום.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו הנאשם יודה בכתב האישום המייחס לו עבירה של שוד ולאחר שיינתן תסקיר שירות המבחן, יטענו לעונש הראוי.

מהתסקיר עלה כי הנאשם מוכר לבתי המשפט, בעל רישום פלילי ותפקוד ברמה הנמוכה של הנורמה. הנאשם המתגורר כיום עם סבתו, הוצא מביתו בגיל צעיר מאוד, ומגיל 14 הוא טופל בצו משמורת במרכז שיקום פנימייתי, המיועד לנערים הסובלים מפיגור שכלי. הוא היה מאושפז מספר פעמים בבתי חולים פסיכיאטריים, וריצה בעבר עונשי מאסר בפועל, בגין עבירות רכוש, אלימות וסמים.

מסגרת השיקום בכלא עשויה לתרום להתנהגותו העבריינית של הנאשם

שירות המבחן לא מצא כי יש מקום לשלבו במסגרת טיפולית או שיקומית כלשהי, מאחר ותפקודו הנמוך לא יאפשר לו להפיק מכך תועלת. אולם לדעתו, מסגרת תכנית שיקום בכלא, שהינה בעלת גבולות ברורים ויציבים עשויה להוות מסגרת מתאימה לצרכיו. הנאשם נטל אחריות חלקית על ביצוע מעשיו, הוא הודה בדבר גנבת הארנק, אולם שלל את כניסתו לבית הקשיש והפעלת כוח ואלימות כלפיו.

המאשימה ציינה את הערך המוגן שנפגע כתוצאה ממעשיו של הנאשם, שהוא הגנה על קשישים מפני שוד, תוך ניצול מצוקתם הפיזית והפעלת אלימות וכוח. לאור חומרת מעשיו, עתרה להשית עליו עונש מאסר בפועל ברף הבינוני גבוה של מתחם הענישה, מאחר וקיים סיכוי סביר להישנות עבירות דומות בעתיד של שוד קשישים. 

מטעם ההגנה נטען כי הנאשם הוא בעצם קורבן עקב נסיבות חייו הקשות

עורכת דינו של הנאשם הרחיבה את נסיבותיו האישיות המיוחדות, וציינה את ניסיונות הטיפול והשיקום, שכאמור לא צלחו. עורכת הדין ניסתה להציג את הנאשם כאדם החלש, מאחר ועד היום לא הצליחו להתאים לו את המסגרת השיקומית ההולמת לצרכיו, וטענה כי יש להתשב בו בעת שיקולי הענישה בביצוע עבירת האלימות והשוד. 

בית המשפט גינה את מעשיו החמורים של הנאשם, והפגיעה הקשה בחסר ישע, אולם קבע כי יש להשית עליו עונש ברף הנמוך כך שיינתן סיכוי לאפשרות שהוא ייצא מהכלא לאחר ריצוי המאסר, וישולב בעתיד במסגרת שיקומית מתאימה מחוץ לבית הסוהר.

בנסיבות אלה גזר בית המשפט על הנאשם: 18 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר מותנה למשך שנתיים, בתנאי שלא יעבור עבירה של שוד, והורה כי הכספים שנתפסו אצל הנאשם ישולמו כפיצוי למתלונן.

ת"פ 41973-02-14