ביטול כתב אישום בטענת הגנה מן הצדק, מה המשמעות?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

הגנה מן הצדק היא טענה במשפט פלילי, המאפשרת לנאשם לטעון כי נפלו פגמים בהליך הפלילי שנפתח נגדו וחלה פגיעה ממשית בתחושת הצדק וההגינות המשפטית. כמו במקרים שבהם קיים ספק בדבר המניע שמאחורי נקיטת ההליך או כאשר קיימת חלופה ראויה יותר מאשר ניהול הליך פלילי.

הנטל להניח תשתית עובדתית לטענת הגנה מן הצדק מוטל על כתפי הנאשם ועורך דין פלילי מטעמו. כאשר טענת הגנה מן הצדק מתקבלת על ידי בית המשפט, כתב אישום או חלקים ממנו מבוטלים, או שניתנת הוראה לעיכוב ההליכים. סעיף 149 10 לחוק סדר הדין הפלילי עוסק בטענות מקדמיות במשפט פלילי, שיכול הנאשם לטעון לאחר תחילת המשפט. על פי סעיף זה, ניתן לבטל כתב אישום כאשר הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

מבחן תלת שלבי מנקודת מבטו של הנאשם

להחלת הגנה מן הצדק על בית המשפט לערוך מבחן בעל שלושה שלבים, שבמסגרתו יש לבחון בשלב ראשון את עוצמת הפגמים שנפלו בהליך נגד הנאשם. בשלב שני נבחנת השאלה האם קיומו של ההליך פוגע באופן חריף בתחושת הצדק וההגינות. ובשלב שלישי נבחנת האפשרות לרפא את הפגמים באמצעי מתון יותר מאשר ביטול של כתב האישום.

סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי עוסק בתיקונו של כתב האישום, וקובע כי במקרים שבהם נטענה טענה מקדמית לביטול כתב אישום בעניין הגנה מן הצדק, על בית המשפט לאפשר לתובע להשיב עליה, אולם הוא רשאי לדחות את הטענה גם אם לא עשה כן. על בית המשפט להחליט לגבי הטענה לאלתר, אלא אם סבר כי יש להשהות את מתן החלטתו לשלב אחר של המשפט.

במקרה שבית המשפט החליט לקבל את הטענה המקדמית של הגנה מן הצדק, הוא רשאי לתקן את כתב האישום או לבטל את האישום, ובמקרה של חוסר סמכות, הוא יכול להעביר את העניין לבית משפט אחר על פי הוראות סעיף 79 לחוק בתי המשפט.

בקשה לביטול כתב אישום על עבירת נשק

בית משפט השלום בנתניה, קיבל את טענת הגנה מן הצדק שהעלה נאשם בעבירת ירייה מנשק עקב אירוע פריצה לביתו, והורה על ביטול כתב האישום נגדו, זאת לאחר שסבר כי הפרקליטות לא קיימה את הוראת סעיף 65ב(א) לחוק סדר הדין הפלילי, שלפיה בטרם תתקבל החלטה להעמיד לדין חשוד בעקבות הגשת ערר, עליה להודיע לו על הערר שיוגש ועל האפשרות שיוגש נגדו כתב אישום.

על פי עבודות המקרה, בחודש ספטמבר 2014, בשעה שלוש לפנות בוקר, יצאו הנאשם ובנו ברכב, לאחר שהבחינו כי ביתם באבן יהודה נפרץ, במטרה לאתר את הפורצים. בנו של הנאשם נהג ברכב ונצמד לרכבו של המתלונן שנראה כחשוד בפריצה וצפר במטרה לעצור. עת המשיך המתלונן בנסיעתו, ירה הנאשם באוויר כדור אחד באמצעות נשקו. בתגובה עצר המתלונן את הרכב בצד והנאשם ניגש אליו כאשר נשקו בידו ושאל אותו למעשיו במקום.

בנסיבות אלה, הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירת ירייה מנשק חם באזור מגורים. הנאשם ביקש לבטל את כתב האישום מחמת טענות מקדמיות שונות וביסס את טענותיו על המחדלים של המאשימה עקב אי חקירת אירוע הפריצה שהביא אותו לביצוע העבירה, אי עריכת הסדר מותנה, והגשת כתב אישום בעקבות ערר על סגירת התיק מבלי למסור לו הודעה כמתחייב.

בית המשפט קיבל את טענת הנאשם וקבע כי גם אם הפריצה לביתו של הנאשם לא הייתה נחקרת, לא היה בכך כדי להביא לביטול כתב האישום וגם אם האירוע נחקר אך החקירה לא הניבה דבר במגבלות הראייתיות שלה. אולם בנסיבות המקרה, לא קוימה הוראת סעיף 65ב(א) לחוק סדר הדין הפלילי, שלפיה בטרם תתקבל החלטה להעמיד לדין חשוד בעקבות הגשת ערר, יש להודיע לו על הערר שיוגש ועל האפשרות שבכל זאת יוגש נגדו כתב אישום.

לפיכך נקבע כי פגם זה בהליך המשפטי מעורר תחושה לא קלה של פגיעה בעקרונות של צדק והגינות משפטית ובסופו של דבר, הורה בית המשפט על ביטול כתב האישום. עם זאת, קבע כי מדובר בביטול שאינו סופי, כך שהמאשימה רשאית להגיש כתב אישום מחדש, לאחר שתאפשר לנאשם לפרוס בפניה טענותיו.

ת"פ 42732-12-15