בעל מפעל הורשע בביצוע מעשה מגונה במקום העבודה

דרגו את המאמר

בעשרות השנים האחרונות, בתי המשפט החמירו את גישתם בכל הנוגע לעבירות של הטרדה מינית. כפי שיתואר להלן, מעשים שאולי פעם היו לכאורה "מקובלים יותר ומתקבלים בסלחנות", עלולים לגרום להרשעה בפלילים ולעונשים לא קלים.

הנאשם במקרה זה הורשע בביצוע עבירה של מעשה מגונה. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם שבאותה העת היה אחראי במקום עבודתה של המתלוננת במפעל "גלידות פלדמן", נגע באמצעות ידו בישבנה של המתלוננת. יש לציין כי הנאשם נשוי לבעלת המפעל. ההרשעה בוצעה לאחר שמיעת העדויות והראיות, והמחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלת העונש שיש להשית על הנאשם. הסנגור ביקש לבטל את הרשעת הנאשם ואילו התביעה ביקשה להותיר את ההרשעה ואף להטיל על הנאשם מאסר בפועל.

תסקיר שירות המבחן

הנאשם במקרה דנן היה אדם בן 63, אב לשלושה ילדים וסב לנכדים. הנאשם ובני משפחתו עובדים במפעל המשפחתי, ועמדה כנגדו הרשעה אחת בלבד בשל עבירה על חוק התכנון והבנייה. הודגש כי הנאשם חולה במחלה קשה, בגינה הוא הוכר כנכה בשיעור 100% על ידי הביטוח הלאומי. על פי תסקיר שירות המבחן, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום אבל טען כי לא ביקש לפגוע במתלוננת מבחינה מינית. לדבריו, מכה בישבן הייתה מבחינתו התנהגות דומה לטפיחה על השכם, והיא נבעה ממקור של חיבה. השירות התרשם כי הנאשם הבין את התנהגותו ומנגד, לא נמצאה בעייתיות בדפוסי התנהגותו המינית של הנאשם.
 

עדויות האופי

לטובתו של הנאשם העידו ראש המועצה המקומית של מזכרת בתיה ורב המועצה. הם תיארו אדם חיובי המסייע באופן כספי לנזקקים ולגורמים שונים בקהילה. גם אשתו של הנאשם העידה וטענה כי המעשה לא העיד על אופיו של בעלה, והוא לא בוצע כתוצאה מכוונה מינית.

הטיעונים לעונש

הסנגוריה טענה כי צריך לשים לב שהנאשם כפר בעובדות כתב האישום לא ביחס לנגיעה עצמה אלא לעצם הכוונה המינית. לכן, בעת גזירת העונש בית המשפט צריך לקחת זאת בחשבון ולהתייחס לכך כאילו הנאשם הודה. כמו כן, צריך להתחשב בעברו הנקי של הנאשם מעבירות המין. לטעמו של הסנגור, בית המשפט היה צריך גם להוסיף למאזן השיקולים הכולל את הנזק שנגרם לנאשם בשל פרסום שמו בעיתונות.

המאשימה טענה מנגד כי היה מקום להותיר את ההרשעה על כנה ואף להשית על הנאשם מאסר בפועל. נטען כי עיתוי ביטויי החרטה הצביע על כך שלא היה מדובר בחרטה אמיתית. "צריך לקחת בחשבון כי לאור כפירתו בכתב האישום, נאלצה המתלוננת להעיד והדבר גרם לה סבל נוסף", הודגש על ידי המאשימה.

גזר הדין

אומנם חוק העונשין מאפשר לבית המשפט להעמיד נאשם במבחן מבלי להרשיעו, אבל יש לזכור כי מדובר בחריג ולא בכלל. את החריג יש להפעיל רק במקרים יוצאי דופן, בהם אין יחס סביר בין הנזק שצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרת העבירה.
בית המשפט ציין כי מעשיו של הנאשם לא היו מנויים אמנם על עבירות המין החמורות, אבל לא ניתן להתעלם מהאינטרס הציבורי של ההרשעה בעניין. הנאשם ניצל את סמכותו כלפי המתלוננת, עימה לא הייתה לו היכרות מוקדמת. לאחר ביצוע המעשה, הוא התעלם מהכעס ותחושת ההשפלה של המתלוננת, ומרגישותה המיוחדת שנבעה מכך שהיא בת העדה האתיופית.

ניתן לציין כי בית המשפט לקח גם בחשבון את הקשיים שהמתלוננת התמודדה עימם בעת העימות ביניהם, עת קרא לה הנאשם "שקרנית". גם טענתו של הסנגור כי הנאשם לא כפר בעובדת הנגיעה בישבן, לא הייתה נכונה לאור הכרעת הדין. נטילת האחריות של הנאשם במקרה זה צריכה להילקח בחשבון לעניין העונש ולא לעניין ההרשעה עצמה. במקרה הנוכחי, קיים אינטרס ציבורי כבד בהרתעה של עבריינים פוטנציאליים הנותנים פורקן לגחמותיהם המיניות, גם אם הן קלות באופן יחסי כמו נגיעה בישבן.

לסיכום, בית המשפט אינו מבטל את ההרשעה שניתנה על פי הכרעת הדין. לעניין העונש, בית המשפט גוזר על הנאשם 140 שעות שירות למען הציבור בבית החולים אסף הרופא. כמו כן, נגזרו עליו 6 חודשי מאסר על תנאי כאשר התנאי הינו שלא יעבור עבירה דומה במשך שלוש שנים. בנוסף, נגזרו עליו לשלם פיצוי למתלוננת בסך 6,000 ₪.