בקשה לעיון מחדש בשחרור לחלופת מעצר בתנאים מגבילים

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

עצור שמפר את תנאי מעצר הבית שנקבעו לו באופן תדיר, מסתכן בביטול שחרורו בתנאים מגבילים ומעצרו עד תום ההליכים. במידה ולהפרת תנאי המעצר מתווספים שיקולים נוספים, כגון התנהגות בוטה ורמת מסוכנות גבוהה של העצור, ההחלטה לבטל את השחרור מקבלת משנה תוקף. כך היה במקרה זה.

נגד המשיב הוגש כתב אישום שייחס לו חמישה אישומים בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס – 2000 וחוק המאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג - 2003. בית המשפט החליט להורות על שחרור המשיב ממעצר, בתנאים מגבילים. זאת לאחר קבלת תסקיר משירות המבחן והתרשמותו של בית המשפט מאשת המשיב שהבינה את המשמעות של מעצר בית והייתה מוכנה להקפיד על הכללים שחלו במקרה דנן. זמן מה לאחר מכן, בית המשפט הקל עוד יותר עם המשיב והתיר לו לצאת לעבודה בימים קבועים ובשעות מסודרות. על אשת המשיב הוטל נטל הפיקוח, לנוכח הסכמתה.

המבקשת, מדינת ישראל, הגישה בקשה לעיון מחדש בהחלטה, במסגרתה המשיב שוחרר לחלופת מעצר. לטענתה, המשיב הפר את תנאי המעצר באופן שיטתי ואף ביצע מעשים שנועדו להקשות על זיהוי הפרות אלו. לאור זאת, ובשל חומרת העבירות שיוחסו למשיב, החשש מפני שיבוש הליכי משפט ומסוכנותו, בית המשפט התבקש לעיין מחדש בהחלטה ולהורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים.

המשיב לא חלק על העובדות שנטענו, אך ביקש להבהיר ולספק הסברים לחלק מההאשמות נגדו. המשיב טען כי פעולותיו לא היו בגדר הפרה של תנאי המאסר ולא היה בהן כדי להעיד על רמת מסוכנותו. נוסף על כך, עדותו של המשיב נגד חבריו לארגון הפשיעה, מבלי שהובטח לו דבר, החלישה את החשש שיחבור לעולם זה בשנית והורידה את רמת מסוכנתו. לפיכך, המשיב טען כי על בית המשפט היה לדחות את בקשת המאשימה.

דיון והכרעה

לאחר שנשמעו טענות הצדדים והשופטת עיינה בפסיקה שהוגשה, היא החליטה לבטל את שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים והורתה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים שהתנהלו נגדו. השופטת קבעה כי מהעובדות עלתה תמונה של אדם שעשה דין לעצמו, זלזל בהחלטות המשפטיות השונות ובנציגי הרשויות שהיו ממונים על ביצוען. בהסבריו הרפים של המשיב ובניסיונות אחרים להסביר בשמו אירועים אחרים, לא היה בכדי להפיג את החשש שהתעורר כתוצאה מהתנהגותו הבוטה.

כמו כן, אשת המשיב אישרה כי היא לא פיקחה בצורה הדוקה על המשיב כפי שהורה לה בית המשפט. נוסף על כך, המשיב עצמו אישר חלק מההפרות שנטענו, לרבות שבירת האיזוק האלקטרוני, יציאה מהבית שלא בשעות המותרות, ניתוק הטלפון ונסיעה אל מחוץ לטווח בו הותר לו לשהות. המשיב הציג הסברים להפרות אלו, אך השופטת דחתה אותם וקבעה כי מכלול הראיות לימד על הפרות בוטות חוזרות ונשנות.

מראיות אלו אף עלתה הבעייתיות שהייתה טמונה באיזוק אלקטרוני כאמצעי להפגה של מסוכנתו הטבועה של המשיב. לחלופין, הבעייתיות בהותרת המשיב תחת הפיקוח של בת זוגתו או כל בן משפחה מדרגה ראשונה. שכן, כיצד היה ניתן להבטיח פיקוח של ממש בתנאים אלה? השופטת סברה שהעמדתו של מפקח בנסיבות אישיות כאלה הייתה צריכה להיעשות במשורה. יתרה מזאת, גם שירות המבחן שהמליץ על אשת המשיב כמפקחת, לא תלה תקוות מלאות בהצלחת הפיקוח, כפי שעלה מהתסקיר.

משכך, השופטת שוכנעה כי הייתה קיימת עילה למעצרו של המשיב ולא ניתן היה להפיגה בחלופת מעצר. לטענתה, אם המשיב היה נותר בחלופת המעצר תחת תנאים מגבילים, מסוכנותו לא הייתה מופגת ולא היו נמנעים אירועים דומים בעתיד. לכך התווספה העובדה שהמשיב הפר בהתנהגותו את תנאי השחרור בערובה. כל אלו גרמו לקבלת בקשת המאשימה וביטול השחרור של המשיב בתנאים מגבילים.