האם אדם שהורשע בשתי עבירות רצח ירצה מאסר חופף או מצטבר?

דרגו את המאמר

לאחר שאדם מורשע בביצוע עבירות פליליות, בתי המשפט נדרשים לפסוק את עונשו בהתחשב בשיקולים שהתווה בית המשפט העליון לאורך השנים. לא אחת, עולה השאלה האם להטיל על נאשם עונש מצטבר או חלופי. דהיינו, האם לקבוע כי הנאשם ירצה מאסר בגין כל אחת מהעבירות בנפרד, או שמא יש לקבוע שהמאסר יהיה חופף.

הנאשם במקרה זה הורשע בשתי עבירות של רצח, בעבירה של הצתה, ובעבירה של אונס. על פי הכרעת הדין, הנאשם רצח את אחד הקורבנות במספר מכות גרזן, ולאחר מכן הצית את גופתו ואת ביתו. למחרת, הוא אנס ילדה באופן ברוטאלי וחנק אותה למוות על ידי שרוכים והחדרת גרב לגרונה.

הטיעונים לעונש

במסגרת שלב הטיעונים לעונש, הוצג בפני בית המשפט מכתב שנכתב על ידי אחותו של הנרצח שהנאשם שרף את גופתו. במכתב זה, האחות ציינה כי "שום עונש לא יוכל להחזיר את אחיה לחיים, אבל משפחתו תוכל להתנחם בכך שהנאשם יקבל את העונש המרבי על המעשה".

המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם מאסר עולם בגין כל אחת מעבירות הרצח. כמו כן, היה זה נכון לטעמה להטיל גם תקופות מאסר בגין שתי העבירות הנוספות אותן ביצע. המאשימה ביקשה כי העונשים יוטלו במצטבר, וזאת לאור האכזריות הרבה שבמעשים אותם ביצע הנאשם.

מנגד, בא כוחו של הנאשם ביקש לקבוע כי העונשים יוטלו באופן חופף ולא באופן מצטבר. לטענתו, גם כך אין הבדל בין הטלת העונש במצטבר או באופן חופף. בא כוח הנאשם הסתמך על כך שעבירות הרצח מכילות את העבירות הקלות יותר, משום שהם התבצעו על ידי מסכת עובדתית אחת. כלומר, עבירת ההצתה נעשתה תוך כדי עבירת הרצח הראשונה, ועבירת האינוס התבצעה תוך כדי עבירת הרצח השנייה. לאור כל האמור לעיל, בא כוח הנאשם טען כי מוצדק להטיל על הנאשם עונש מאסר עולם אחד, במיוחד לאור העובדה כי הנאשם נשוי ואב לשישה ילדים קטנים.

ענישה בשל "אותו מעשה"

על פי סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי, לא ניתן להעניש אדם בשל "אותו מעשה" יותר מפעם אחת. בא כוח הנאשם ניסה בעצם לטעון, בעיקר כלפי רצח הילדה, כי מעשה הרצח והאונס מהווים מעשה אחד, ועל כן לא ניתן להעניש את הנאשם בשני עונשים בשל אותו המעשה. הפסיקה נתנה לביטוי "אותו מעשה" פרשנות נורמטיבית ולא פיזית, זהו "מעשה" שנבחן על פי מכלול הנסיבות והשיקולים.

• המבחן הראשון שנקבע בפסיקה נקרא "מבחן צורני-עובדתי". זהו מבחן שבודק האם ניתן להפריד את המעשים שביצע הנאשם, ולראות בהם מעשי עבירה שונים אשר כל מעשה נעשה בפני עצמו, למרות שהם יחד נעשו ברצף.

• המבחן השני הינו "מהותי-מוסרי", והוא בוחן את האינטרס של קורבן העבירה ואת ריבוי הנפגעים מאותו "המעשה".

• המבחן השלישי שמציין בית המשפט, מהווה "מבחן ההרתעה". כאשר מטילים על רוצח רבים עונש עבור עבירת רצח אחת, הדבר מהווה בעצם מסר כי אין הבדל בין רצח אחד לרצח רבים.

בית המשפט קבע כי כאשר מדובר במעשה אלימות, כל אחד מהנפגעים זכאי ליהנות מאינטרס עצמאי לשלמות גופו. גם כאשר אותו מעשה גורם לפגיעה ביותר מאדם אחד, אין זה אומר שמדובר באותו מעשה עליו יוטל עונש אחד, גם אם מבחינה טכנית לא ניתן להפריד בין האירועים.

מאסר חופף או מצטבר

סעיף 45 לחוק העונשין קובע כי כאשר אדם נידון לעונשי מאסר בגין עבירות שונות, בית המשפט צריך לקבוע בהכרעת דינו כי עליו לשאת בעונש במצטבר. אם בית המשפט לא קובע זאת, אז הנאשם יישא בתקופת המאסר הארוכה ביותר שנקבעה, כלומר באופן חופף לשאר העבירות.

אומנם בא כוח הנאשם טען כי אין הבדל בפועל בין הרשעה בשני מאסרי עולם או מאסר עולם אחד, אך הדבר אינו נכון. סעיף 29 לחוק שחרור על תנאי ממאסר קובע כי יש הבדל בין עציר שיושב על מאסר עולם אחד או שני מאסרי עולם מצטברים ויותר. אסיר שיושב בגין עונש של מאסר עולם אחד, יכול לקבל קציבה של העונש החל מהשנה ה-7 למאסרו. לעומת זאת, אדם שיושב בגין שני מאסרי עולם מצטברים ויותר, יוכל לקבל קציבה רק לאחר 15 שנה.

לאור השיקולים הללו, בית המשפט גזר על הנאשם עונש מצטבר של שני מאסרי עולם בגין עבירות הרצח, חמש שנות מאסר בגין ההצתה ושתים עשרה שנות מאסר בגין אונס הילדה.