שחרור עציר חולה איידס בשל אי-מתן טיפול תרופתי הולם

דרגו את המאמר

הציבור בדרך כלל מתקשה להבין ולהצדיק את התנהגותם של הסנגורים שמגנים על לקוחותיהם החשודים בפשעים חמורים. זכותו של כל אדם להיות מיוצג כוללת בין היתר את זכותו של כל אדם לקבל הליך הוגן. הליך הוגן לא כולל רק אפשרות להתגונן מפני האשמות, אלא גם ההזדמנות לזכות ליחס אנושי וסביר מצד רשויות אכיפת החוק.

כפי שיובהר להלן, לפעמים כוחם של רשויות השלטון הוא כה רב, עד כי הן יכולות להתעלם מהצרכים הבסיסיים ביותר של כל אדם. מעיון בהחלטה של בית המשפט על שחרור נאשם באונס למעצר בית, ניתן להתרשם מהפעילות הבלתי תקינה בעליל של רשויות אכיפת החוק. התנהגות זו לא ניתן להצדיק, גם אם הנאשם ביצע את העבירות החמורות ביותר.

נגד הנאשם שהוא נשא איידס הוגש כתב אישום בגין עבירת אונס ומעשה העלול להפיץ מחלה. במהלך דיון שהתקיים ביום 7.10.08, הנאשם התלונן כי במהלך שהותו בבית הסוהר, הוא לא זכה לקבל את הטיפול התרופתי על פי המרשם שנרשם לו. מדובר בשלוש תרופות העונות לשם "וידקס", "אפיביר" ו"סטוקרון". בעקבות תלונה זו, בית המשפט נתן החלטה לפיה הוא הורה למפקד בית המעצר לדאוג לטיפול התרופתי של הנאשם. בהחלטה זו, בית המשפט ציין כי טיפול תרופתי שאינו מתאים עלול להצדיק את שחרורו של הנאשם מהמעצר.

לאחר כחודש וחצי, ביום 18.11.08, הנאשם שוב התלונן כי הוא לא מקבל את הטיפול התרופתי. בית המשפט נתן החלטה ולפיה מפקד בית המעצר יודיע לבית המשפט האם הנאשם מקבל את תרופותיו. המפקד הודיע בכתב לבית המשפט כי המשיב מקבל את שלוש התרופות ואת התרופה "וידקס". הודעתו של מנהל בית המעצר הסתמכה על הודעה שכתב לו רופא בית המעצר.  

בישיבה שהתקיימה למחרת, ביום 19.11.08, המשיב התלונן שוב כי אין הוא מקבל את תרופת ה"וידקס" משום שאמרו לו שהיא לא נמצאת. מבירור טלפוני שביצע סנגורו של הנאשם, הרופא הודיע לו מפורשות שהנאשם מקבל את התרופה.

מינויו של הסנגור לבירור סוגיית התרופות

בעקבות ההתרחשויות הלא ברורות, בית המשפט מינה את סנגורו של הנאשם לתפקיד של "פקיד בית המשפט" ובמסגרת תפקידו, הוא הוסמך לבדוק את עניין טיפולו הרפואי של הנאשם. במסגרת ההחלטה, בית המשפט התיר לסנגור לעיין ביומן המרפאה של בית המעצר בנוגע לרישומים המתייחסים למשיב.

הסנגור ביקר בבית המעצר וכאשר הגיע לפתח המרפאה, יצא לעברו הרופא והודיע לו כי "בדיוק היום נגמרה התרופה". למרות זאת, מעיון בדו"חות הרפואיים עולה שהתרופה "וידקס" אינה מצויה ברשות שירות בתי הסוהר כבר משנת 2006. אם לא די בכך, הרישומים הראו באופן שקרי כי המשיב קיבל את התרופה, למרות שכאמור היא לא מצויה כלל ברשות בתי הסוהר. כמו כן, רשום ביומנים כי הנאשם קיבל את התרופה ביום בו הנאשם שהה בכלל בבית מעצר אחר!

החלטת בית המשפט

בית המשפט מגיע למסקנה כי הוצג בפניו מצג שווא כאילו הנאשם מקבל את התרופה. המצג הוצג לא ברשלנות אלא ביודעין ומכאן החומרה הרבה של מצג זה. לאור זאת בית המשפט מורה על שחרורו של הנאשם למעצר בית מלא. הסיבה העיקרית לשחרור הייתה כי לא ניתן לסמוך על רשויות בית הכלא כי הנאשם יזכה לטיפול תרופתי ראוי, ובמצבו הדבר עשוי אף להוות סכנת חיים.

בית המשפט מציין כי אומנם יש שיראו בהחלטה זו פגיעה בטובת הציבור והעדפת טובתו של המשיב, אבל אין בידו להסכים לכך. הציבור צריך לדעת כי אם יזדקק עצור כלשהו לטיפול רפואי, הוא יזכה בו ושלטון החוק נוהג לא רק מחוץ לבית הכלא אלא גם בתוכו. אומנם תסקיר המעצר מורה כי הנאשם יכול להוות סיכון לציבור, אבל בית המשפט קבע כי ניתן להתמודד עם סיכון זה על ידי השמתו של הנאשם במעצר בית מלא, בפיקוח צמוד של 24 שעות ביממה ועל ידי איזוק אלקטרוני.