בקשה להקלות בתנאים המגבילים במעצר בית

דרגו את המאמר

דחיית בקשה להקלת תנאים מגבילים במעצר בית

כתב אישום במקרה דנן הוגש כנגד תושב קריית ארבע. על פי כתב האישום, יוחסו לנאשם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה. בעקבות הגשת כתב האישום, הוטל על הנאשם מעצר בית עד לתום ההליכים בעניינו. אי לכך, הנאשם הגיש בקשה להקל את תנאי המעצר.

על פי כתב האישום, ביום האירוע הנאשם הלך בחברון, בשביל המחבר בין קריית ארבע לעיר העתיקה. מדובר באזור בו מצויים בתים של תושבים פלסטינאים. ליד אחד הבתים, הנאשם עזב את השביל, שלף אקדח אישי, ופתח בוויכוח עם תושבי המקום. במסגרת חילופי הדברים, הנאשם ירה לפתע לעבר בני המשפחה. כתוצאה מכך, הנאשם פגע בחזהו של אחד המקומיים. בן משפחה אחר, בתגובה לירי, התקדם לכיוון הנאשם והפיל אותו. הנאשם הצליח לירות עוד שתי יריות נוספות תוך כדי המאבק עם בן המשפחה האחר. כתוצאה מכך, נשברה ידו של הפלשתינאי. בעקבות המעשים הנ"ל, הוגש כנגד הנאשם כתב האישום דנן.

הנאשם טען כי הכל החל כאשר הוא סטה מהשביל בכדי להחליף מספר דברים עם אחד מבני המשפחה. לדבריו, היות והאחרון קרא קריאות שטנה לעברו. הנאשם הוסיף כי הירייה הראשונה נורתה לאחר שארבעה פלשתינאים הקיפו אותו תוך כדי שהם נושאים בידיהם אבנים גדולות. הנאשם טען כי הוא ירה באוויר אך התוקפים לא נסוגו. אי לכך, לדבריו, לא הייתה לו ברירה אלא לירות לכיוון התוקפים (שכן הוא היה נתון תחת סכנת חיים).

קיום סייג לאחריות הפלילית תלוי בנסיבות בהן נוצר האירוע הפלילי

בית המשפט מצא כי תיאורו של הנאשם בטענותיו היה תוך כדי התעלמות מהשלב הראשון של האירוע. הודגש כי מדובר ב"שלב בעל חשיבות מיוחדת מבחינת סייג ההגנה העצמית". סעיף 34י לחוק העונשין קובע כי לא מתקיים סייג לאחריות פלילית במקרים בהם האדם הטוען לסייג הכניס עצמו במודע לסיטואציה בה הוא נאלץ לתקוף לשם הגנה עצמית. דהיינו, במקרים בהם הנאשם היה יכול לצפות מראש שמעשיו יובילו להתפתחות האמורה, ובלבד שהוא נושא אקדח, הרי שלא תעמוד לו הגנת ההגנה העצמית. צוין כי הנאשם היה זה אשר יזם את הפניה המילולית לכיוון התושבים הפלשתינאים.

בנסיבות אלה, בית המשפט ציין כי היה ספק רב האם הנאשם יכול לטעון שהוא לא היה מסוגל לצפות התפתחותו של אירוע מסוכן מבחינתו. דהיינו, נקבע כי ייתכן בהחלט שהנאשם "הכניס את עצמו לסיטואציה מסוכנת מחמת התנהגות פסולה".

על מנת שפעולות מותקף תחשבנה כהגנה עצמית, שומה על המותקף להוכיח שהפעולות היו "נחוצות לשם הדיפת התוקף". כמו כן, עליו לשכנע את בית המשפט כי הוא נאלץ לנקוט בהגנה עצמית נוכח סכנת חיים, והיה מתאם סביר בין פעולת ההגנה העצמית לפעולת התקיפה.

בית המשפט קבע כי בשלב מקדמי זה, היה קיים קושי מסוים לבחון את קיומם של היסודות האמורים. עם זאת, בית המשפט קבע כי נסיבות המקרה כפי שהן תוארו בכתב האישום הובילו דווקא למסקנה שהנאשם גרם להיווצרות האירוע המדובר. דהיינו, שהנאשם יזם את העימות.

המלצות שירות המבחן

בפני בית המשפט הוצג תסקיר שירות מבחן של הנאשם. מדובר באדם בן 52, נשוי ואב לחמישה ילדים. הנאשם הינו בעל מערכת ערכים נורמטיבית והוא חי מזה 22 שנה בקריית ארבע. התסקיר ביטא את אורח חייו ה"רגיל" של הנאשם בתור אדם שמעולם לא הסתבך בהרשעות פליליות. הודגש כי הסיכוי להישנות העבירה במקרה דנן הינו נמוך.

הנאשם ביקש כי במסגרת מעצר הבית הוא יוכל להמשיך לצאת לעבודה. עם זאת, שירות המבחן קבע כי היות ומקום עבודתו של הנאשם סמוך לאזור האירוע (בית המשפחה של הפלשתינאים), אין זה בטוח כי תנאים גמישים במעצר יועילו להליך. בסופו של דבר, בית המשפט דחה את הבקשה. נקבע כי הנאשם לא השכיל לסתור את טענות התביעה באשר לקיומן של הגנות הצורך ו/או ההגנה העצמית. כמו כן, הנאשם לא סתר גם את חזקת המסוכנות לפי חוק סדר הדין הפלילי. אי לכך, בית המשפט הותיר את תנאי המעצר על כנם.