גזר דשין למורשע עבירות אינוס, מעשה סדום ומעשה מגונה במתלוננת על ידי מעסיקה

דרגו את המאמר

הרכב שופטי ביהמ"ש המחוזי בחיפה התיר עתה לפרסום כי גזר על הנאשם שמעון מחיפה, לשעבר בעל עסק למכירת בגדים בחיפה, שהורשע בעבירות אינוס, מעשה סדום ומעשים מגונים במתלוננת בבית מלון בחיפה , בהיותה בת כ- 17 שנה 6 (שש) שנות מאסר, מתוכן 4 (ארבע) שנות מאסר בפועל, והיתרה (שנתיים) על תנאי, ובתשלום פיצויים בסכום של 10,000 ₪ למתלוננת.

הרכב השופטים: אב"ד סגן הנשיא השופט יגאל גריל והשופטים אריה רזי ומנחם פינקלשטיין.

רקע:

הנאשם שהורשע היה בעל חנות למכירת בגדים בחיפה. המתלוננת ילידת 1983 החלה לעבוד בחנותו כמה ימים לפני הארועים.

לפי הנטען בכתב האישום בתאריך 11.9.01 אסף הנאשם את המתלוננת בסמוך לביתה והסיע אותה למלון מרום בחיפה בטענה כי עליו לקחת חפצים מהמלון. בעת שהותם בחדר במלון הוציא הנאשם בקבוק ויסקי אותו הכין מבעוד מועד ואילו המתלוננת שנלחצה בקשה ממנו לקחתה הביתה כי אינה חשה בטוב.

לאחר ששתה, שאל את המתלוננת האם אנסו אותה, ונענה בשלילה וכן שאל האם היא מחזיקה אמצעי התגוננות ונענה בחיוב כי היא מחזיקה גז מדמיע, איים עליה הנאשם שלא תתקרב לתיקה , השקה אותה בעל כורחה בויסקי ובצע בה את העבירות המתוארות בכתב האישום.

הרכב השופטים חזר על הדברים שנכתבו בין היתר בהכרעת הדין : "שמענו את המתלוננת שעות ארוכות. ראינו אותה כיצד היא עומדת בחקירה נגדית קשה (אך הוגנת), רשמנו לפנינו את הקושי שעברה בעת שהעידה על אירוע האונס עצמו, תיאור שהיה מצמרר אך אותנטי. התרשמנו מרגשות העלבון הזעם ואף התימהון לגבי דברים שהוטחו בפניה בחקירתה הנגדית, וסבורים אנו שמדובר בהבעת רגשות אמיתית, ולא בדברים מתוכננים ומלאכותיים.... "

עוד הוסיפו השופטים כי:

 "נופך מיוחד של חומרה מתווסף למעשיו של הנאשם בזוכרנו שבמועד האירוע היה הנאשם כבן 40, ואילו המתלוננת היתה קרובה לגיל 18. לא זו בלבד: הנאשם היה מעסיקה של המתלוננת שהחלה לעבוד בחנות הבגדים שלו מספר ימים לפני האירוע נשוא כתב האישום. הנה כי כן, במקום להגן על המתלוננת כמבוגר אחראי, ובמיוחד בתוקף היותו המעסיק שלה, ראה הנאשם לנכון לעשות במתלוננת, שגילה היה פחות ממחצית גילו, שימוש כאובייקט מיני לסיפוק יצרו, כשהוא מתעלם מנסיונותיה להתנגד למעשיו. עבירות אלה בהן הורשע הנאשם מחייבות ענישה מחמירה שתשדר מסר חד-משמעי לנאשם ולזולתו".

בהתייחס לפסיקה שהובאה בפניהם לעניין העונש, ציינו השופטים כי בגזרי הדין ניתנה , בין היתר הדעת גם לשאלה האם היתה בין הנאשם לבין קורבן העבירה היכרות אינטימית קודמת, אם לאו וכי במקרה זה לא היתה היכרות אינטימית קודמת בין הנאשם לבין המתלוננת, ועצם ההיכרות ביניהם על רקע העסקתה בחנות הבגדים של הנאשם היתה קצרה ביותר.

הרכב השופטים ציין כי על מקרה זה מעיבה באופן בולט העובדה שכתב האישום כנגד הנאשם הוגש כחמש שנים וחצי שנים לאחר הארוע בגינו הורשע, שכן האירוע התרחש ביום 11.9.01. יום למחרת (12.9.01) נעצר הנאשם ומקץ יומיים שוחרר בערובה בהתאם להנחיות שקיבלה החוקרת המשטרתית מן הפרקליטות. חקירת המקרה לא היתה סבוכה במיוחד, חומר הראיות איננו חריג לא בהיקפו ולא במהותו ולמרות כל אלה הוגש כתב האישום כנגד הנאשם רק ביום 19.3.07.

בהכרעת הדין ציינו השופטים כי אין חולק כי הדבר היה עקב תקלה, כאשר במשך כחמש שנים התיק "התעכב בטיפול", ובגירסה אחרת "העלה אבק" בפרקליטות.

השופטים הבהירו כי הבינו מדברי באת כוח המדינה שהפרקליטות מודעת לצורך להנהיג סדרי בקרה ופיקוח ומקווים שהפרקליטות אכן הפיקה את הלקחים, כך שהבקרה והפיקוח שהונהגו ימנעו הישנות מקרים מסוג זה. יחד עם האמור ציינו השופטים כי בגזירת הדין יש ליתן משקל לשיהוי הכבד בהגשת כתב האישום.