מאסר עולם בעקבות רצח בכוונה תחילה

דרגו את המאמר

בית המשפט קבע היום כי מאיר אדרי, אשר הורשע בביצוע רצח במהלך יום העצמאות לפני ארבע שנים בבת ים, ירצה מאסר עולם בעקבות הרשעתו. הנאשם, תושב בת ים בן 25, הורשע בבית המשפט כי רצח את המנוח בכוונה תחילה, ויבלה את עשרות שנותיו הבאות מאחורי סורג ובריח. מהומה רבתי פרצה בבית המשפט בעת מתן גזר הדין, כאשר הנאשם מחייך לכיוונה של אימו של הנרצח ואילו זו צועקת לעברו "רוצח, אתה תמות".

עד הראייה ברח מהארץ

על פי כתב האישום, הנאשם פגש את המנוח ביום העצמאות בבת ים בשנת 2006, ובעת שנפגשו, שלף הנאשם אקדח וירה מספר כדורים במנוח שניסה לברוח מן המקום. המנוח, בן 19 במותו, הובהל לבית החולים איכילוב אך מת במהלך הלילה מפצעיו.

עוד יצוין כי כתב התביעה נשען גם על עדותו של עד ראייה לאירוע, אדם בשם ישראל זילברשטיין, שנכח בזירת העבירה ומסר הודעה במשטרה. עם זאת, ולמרבה הפלא, משזומן אותו זילברשטיין לעדות בבית המשפט, נשא רגליו ונעלם ואין מחלוקת כי עזב את הארץ ולא שב עד לרגע זה.

אדרי משקר לאורך כל המשפט

הנאשם לא הכחיש לאורך כל המשפט כי ירה במנוח, אך טען כי האחרון ואביו נהגו לתקוף אותו בכלי נשק רבים, ועל כן נזקק הוא לאקדח לשם הגנה עצמית. בין היתר טען הנאשם בבית המשפט כי היה סבור שהמנוח אוחז בסכין ומעוניין לתקוף אותו ולכן נאלץ לירות לעברו.

השופטים קבעו בפסק הדין כי הנאשם הרבה לשנות את גרסאותיו ועל כן טובה בעיניהם הגרסה הראשונית אשר נתן במשטרה. בית המשפט דחה על הסף את טענתו של הנאשם ל"הגנה עצמית".

עורך דינו של הנאשם, טען כי מדובר בסך הכל בקטטה בין שיכורים אשר נפגשו במקרה, ובנוסף נטל מרשו סמי הזיה בערב נשוא התובענה. ב"כ של הנאשם טען בנוסף כי המנוח רץ לכיוונו של מרשו, תוך שהוא שולף סכין לעברו, ואי לכך, לא נותרה לנאשם כל ברירה אלא להגן על עצמו ולירות באיום.

בית המשפט קבע, כי על פי העדויות, התצהירים והחקירות הנגדיות בדיון, ניכר כי מדובר ברצח בכוונה תחילה שדינו אחד – מאסר עולם. השופטים קבעו כי הנאשם סיפר לחבריו שהוא מתכוון לפגוע במנוח, אי לכך הצטייד הוא באקדח, ועת שנפגשו השניים – ירה בגבו. עוד סברו השופטים כי לא הוכחה טענת השכרות וסמי ההזיה.

השופטים פירטו בפסק הדין מדוע יש לקבוע כי מדובר ברצח ולא בהריגה:

• הנאשם הצהיר על כוונתו להמית את המנוח ביותר מהזדמנות אחת.
• הנאשם אישר שנשיאת האקדח ביום המקרה לא הייתה, כפי שטען בהזדמנות מאוחרת יותר, במטרה להעבירו ממקום מחבוא אחד למשנהו, אלא "מהעצבים", כלומר, מסיבה הקשורה במנוח.
• התנהגות הנאשם לכל אורך שלבי החקירה, בעיקר שיחותיו עם המדובב, מלמדת על נאשם המתכנן צעדיו מראש, להבדיל מנאשם מבוהל שביצע ירי אקראי בפחד רגעי. מדובר בנאשם שהחל לנקוט בטקטיקת מזעור חומרת מעשיו, עם מעצרו ועם הכרתו כי נתפס בכף והוא צפוי למאסר עולם.
• הנאשם שלל בתחילה כל קשר לירי, ולאחר מספר גרסאות שינה את עמדתו וטען לקנטור ולהגנה עצמית, ומכל מקום, טען כי נתכוון רק לפצוע את המנוח ובשוגג הרגו. גרסאותיו לא התיישבו כלל עם האמת, ונוסחו מחדש לפי צו השעה.