גזר דין לנאשם אשר הורשע בעבירות רכוש - החמרה בגין עירוב קטין בפלילים

דרגו את המאמר

השופט דן נאשם, שהורשע בביצוע עבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב לכ-18 חודשי מאסר בפועל ו-24 חודשי מאסר על תנאי. השופט הושפע מעברו הפלילי העשיר של הנאשם ומהעובדה שהוא ביצע את העבירה דנן מיד לאחר שחרור מהמאסר הקודם. השופט קבע כי לא היה מקום להקל עם הנאשם, אשר לא הורתע בעבר ממרות החוק ואף ניצל את סביבתו לשם ביצוע העבירה.

במקרה דנן, הנאשם הורשע בביצוע עבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב. בשנת 2007, הנאשם נמצא כשברשותו היו שני מכשירי טלפונים ניידים שהיו חשודים כגנובים. בהכרעת הדין נקבע כי משביקשו שוטרים לערוך חיפוש בבית חברתו, הנאשם מסר לבנה בן ה-10 של בת זוגתו את מכשירי הטלפון הניידים וביקש מהילד לזרוק אותם. הילד פעל לפי הוראותיו, שם את המכשירים בכיס מעילו ואחר כך זרק אותם. במסגרת הכרעת הדין, הנאשם זוכה מיתר העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

טיעוני הצדדים

המאשימה טענה כי הנאשם, יליד 1962, היה בעל עבר פלילי עשיר בעבירות רכוש, אלימות וסמים. העבירה בה הורשע בוצעה כארבעה חודשים בלבד לאחר ששוחרר ממאסרו האחרון. המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר אשר יחפוף את העונש המותנה הארוך ביותר אשר הוטל עליו בתיק אחר (18 חודשים) וששאר חודשי המאסר על תנאי ירוצו בחופף. כמו כן, היא ביקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר על תנאי נוסף.

לטענתה, עברו הפלילי העשיר של הנאשם וביצוע העבירה בסמוך לשחרורו ממאסרו האחרון, לימדו על כך שהלה סיגל לעצמו אורח חיים עברייני. היא טענה שהנאשם לא למד את הלקח ממאסרים קודמים שנגזרו עליו וכי לא היה מקום להקל עמו.
 

מנגד, ההגנה ביקשה להאריך את המאסרים על תנאי. בטיעוניה, ההגנה הדגישה כי הנאשם זוכה מהעבירות החמורות יותר והורשע בעבירה מסוג עוון, בה רף הענישה המקסימאלי עמד על 6 חודשים. כמו כן, הנאשם שהה במעצר עד תום ההליכים במשך למעלה מ-9 חודשים עד ששוחרר בעקבות הכרעת הדין. לטענת ההגנה, הפעלת כל המאסרים על תנאי היוותה עונש בלתי מידתי למעשה שהנאשם הורשע בביצועו.

דיון והכרעה

לאחר שמיעת טענות הצדדים, השופט הגיע למסקנה כי היה מקום לאמץ את עמדת המאשימה בשל נימוקיה ומספר נימוקים נוספים. השופט הדגיש כי בהליך הקודם שנוהל נגד הנאשם, נגזר עליו עונש מאסר על תנאי של 18 חודשים לאחר שהורשע בביצוע עבירה של שוד מזוין. מאסר מותנה נוסף של 12 חודשים נגזר על הנאשם לאחר שהורשע בביצוע עבירת גניבה. המאסר המותנה השלישי שנגזר על הנאשם היה למשך 6 חודשים, בעקבות הרשעתו בביצוע עבירה של היזק לרכוש במזיד. במקרה דנן, השופט קבע שלא הייתה הצדקה להארכת מאסרים אלו.

עם זאת, היה מקום להחמיר עם הנאשם לאור נסיבות ביצוע העבירה. שכן, הנאשם ניצל ילד תמים כבן 10, בנה של חברתו, בניסיון לשבש את מהלך החקירה המשטרתית שבוצעה בעניינו. מעורבות הקטין הביאה לכך שהוא נחקר במשטרה ואף הוזמן כעד במשפט דנן מטעם התביעה.

הליכים אלו גרמו לטראומה אצל הקטין, דבר שבא לביטוי עת הוא עמד על דוכן העדים ונאלץ לעבור חקירות של עורך דין, בנוכחות הנאשם שהיה קרובו ושכנגדו נדרש להעיד. הנאשם לא סייע למעמד קשה זה והעיר לקטין הערות במהלך עדותו, ובכך הוסיף לפחד. השופט קבע כי הנאשם בחר לנצל את זכויותיו על חשבון טובתו ושלומו של הקטין.

אמנם, הייתה זו זכותו לנהל הוכחות ולחקור את הקטין, אולם בכך הוא ויתר על ההקלות להן היה זוכה לו היה מודה בהאשמות שיוחסו לו. בסופו של דבר, בית המשפט גזר על הנאשם עונש מאסר אשר חפף את העונש המותנה הארוך ביותר שהוטל על הנאשם, וכן מאסר על תנאי של 24 חודשים.