הנאשם הורשע בגרימת היזק בזדון עקב ניקוב צמיגים

דרגו את המאמר

נהג רכב פרטי שחנה את רכבו בחניון ציבורי, באופן שמנע את יציאתו של רכב אחר, איבד עשתונותיו, כאשר הנהג הרכב השני ניקב את צמיג רכבו עקב החסימה. הנאשם בתגובה שלף מברג, תוך שימוש באיומים וקללות, וניקב גם הוא את צמיגי הרכב שנחסם. הנאשם הודה בביצוע עבירת רכוש של היזק בזדון, ובית משפט השלום בירושלים נדרש לקבוע את עונשו.

הנאשם בהתנהגותו הבריונית גרם לתגובה אלימה מצד הנהג השני

בחודש נובמבר 2010, בשעת בוקר מוקדמת, החנה הנאשם את רכבו באופן שחסם את יציאתו מהחניון של רכב המתלונן. כאשר ראה המתלונן את הרכב החוסם, הוא ניקב בתגובה את צמיג הרכב של הנאשם שחסם את רכבו. אך אז הנאשם איבד שליטתו, קילל את המתלונן, הוציא מרכבו מברג וניקב את אחד מצמיגי רכבו, ורק בדרך נס האירוע הסתיים ללא אלימות ומגע פיזי בין השניים.

שירות המבחן זימן את הנאשם לארבעה מפגשים שונים, כדי לערוך תסקיר, אולם הנאשם הגיע מתוכם למפגש אחד בלבד, וכאשר נעשו ניסיונות לתאם עמו מועדים אחרים, הוא ציין כי אינו יכול להגיע עקב התחייבויות קודמות. בנוסף הנאשם לא הגיעו לדיונים, ולמרות שמדובר במסכת עובדתית פשוטה, ההליך בבית המשפט התנהל למעלה משנתיים וחצי.

הסנגור ביקש להימנע מהרשעת הנאשם בפלילים

הנאשם, כבן 30, ללא עבר פלילי, התקשה ליטול אחריות על מעשיו ולשתף פעולה עם שירות המבחן, לפיכך עתרה המדינה להשית עליו מאסר מותנה, קנס כספי ופיצוי למתלונן. הסנגור טען מנגד כי הנאשם לא הבין את משמעות הקשר עם שירות המבחן, וביקש להימנע מהרשעתו בפלילים, אך לא הוכיח כי ישנה אפשרות לנזק ממשי שייגרם בהרשעתו, על כן בקשתו נדחתה.

בית המשפט ציין כי הערך החברתי המוגן שנפגע כתוצאה ממעשיו של הנאשם הוא זכותו של אדם להגנה על קניינו, כאשר מידת הפגיעה במקרה זה היא בינונית. על פי עובדות כתב האישום התרשם השופט, כי הנאשם נקט בדרך בריונית, כאשר חסם את רכבו של המתלונן בחניון, וגרר במעשה זה התנהגות אלימה, גם מצידו של המתלונן שניקב את הצמיג, ובתגובה, הנאשם ניקב את צמיג הרכב של המתלונן.

השופט קבע כי לאור מדיניות הענישה על רקע נסיבות ביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם, מתחם העונש ההולם נע בין שירות לתועלת הציבור ועד למאסר קצר בפועל שניתן לרצותו בדרך של עבודות שירות.

על הנאשם נגזר מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן בסך 800 שקלים

בעת גזירת העונש התחשב השופט בעובדה כי הנאשם תרם בהתנהלותו הלקויה, בשל דחיות חוזרות ונשנות של הדיונים לגרירת ההליך המשפטי, עם זאת מאז שביצע את העבירה חלפו למעלה מארבע שנים, ומאז לא הסתבך עוד בפלילים. על כן גזר עליו 30 ימי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, בהן לא יבצע עבירות גוף או רכוש, קנס כספי בסך 2000 שקלים ופיצוי למתלונן בסך 800 שקלים.

ת"פ 52440-11-11