הרשעה מעבר לכל ספק סביר בשוד בנסיבות מחמירות
| דרגו את המאמר |
|
|
בעניין:
|
מדינת ישראל
|
המאשימה
|
|
|
ע"י ב"כ עו"ד בראון
|
|
|
|
נ ג ד
|
|
|
|
מחמוד
|
הנאשם
|
|
|
ע"י עו"ד הלל ג'אבר
|
|
הכרעת דין
פרטי האישום
1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע (שוד בנסיבות מחמירות) ושהייה בלתי חוקית בישראל.
לפי המפורט בכתב האישום, ביום 1.1.07 נכנס הנאשם לישראל שלא כדין ביחד עם איברהים עואג'נה (להלן: איברהים) וסאמר סיורי (להלן: "סאמר") בכך שהגיעו לתל- אביב, זאת לאחר שעובר למועד זה הם קשרו קשר לבצע שוד במפעל הרמן בורג בע"מ המצוי ברח' המרד 65 בתל אביב, כאשר במסגרת הקשר בניהם הגיעו השלושה בשעות הערב של אותו יום למקום המפעל, נכנסו בזחילה מתחת לשער הנעול, במקום שהה אותה עת מרקו לייבה, יליד שנת 1920 (להלן: "המתלונן) ששמר על המפעל וישב בפתח משרדי המפעל הנמצאים בשטח המפעל, הנאשם ניגש אל המתלונן, כיסה את ראשו בבד ויחד עם איברהים גרר אותו אל חצר המפעל כשהוא אוחז ביד אחת בגרונו וביד השניה בפיו, בהמשך הכו השלושה את המתלונן באמצעות מקל וכן באמצעות ידיהם ורגליהם, ולאחר מכן קשרו אותו למלגזה שחנתה במקום.
הנאשם ואיברהים נכנסו למשרדי המפעל, שדדו כסף מזומן, פלאפון, מעיל שחור ועטים, בעוד שסאמר נותר לשמור על המתלונן, כמו כן שדדו השלושה מהמתלונן כסף מזומן בסכום שאינו ידוע לתביעה במדוייק ונע בין 2,400 עד 4,000 ₪. השלושה נמלטו מהמקום בהותירם את המתלונן קשור למלגזה ומדמם מפצעיו.
למתלונן נגרמו פציעות בראשו, חבלות מאחורי אוזנו באופן שהצריך תפרים, וכן שברים בצלעות והמטומות סביב עיניו והוא אושפז בבית חולים למשך שבוע.
תשובת הנאשם
2. כתב האישום הוגש כנגד הנאשם ביום 23.4.08 והדיון נדחה מעת לעת לפי בקשת באי- כוחו, שהוחלפו, זאת על מנת לאפשר להם לבוא בדברים עם המאשימה.
ביום 14.7.08 נמסרה לראשונה תגובתו של הנאשם לכתב האישום, הוא הודה שנכנס לישראל שלא בהיתר, אך הכחיש כל קשר לביצוע השוד לרבות עבירת הקשר, וטען שיצר קשר עם סאמר רק לאחר השוד, כאשר בשלב יותר מאוחר איברהים חבר לשניים.
לטענת ב"כ הנאשם, הנאשם הגיע בשלב מאוחר למקום האירוע, זאת לאחר שסאמר קרא לו להגיע למקום, אך לטענתו הדבר אירע לאחר ביצוע השוד, ומבלי שיידע שהשניים ביצעו מעשה שוד במקום. לא נטענה טענת אליבי וגם לא טענת זוטא.
הנאשם הוסיף וטען מפי בא כוחו שהוא היה בתל אביב במועד האירוע אך לא במקום המפעל.
ראיות התביעה
3. שני הנאשמים האחרים בפרשה זו נעצרו על ידי משטרת ישראל עוד בשנת 2007, כתב אישום זהה לזה שהוגש כגד הנאשם הוגש גם כנגד השניים, אלה הודו במיוחס להם, הורשעו ודינם נגזר, אך כנגד הנאשם לא הוגש כתב אישום באותה עת משום העובדה שהוא שהה בעיר יריחו ולא ניתן היה להביאו לארץ.
הנאשם מסר בתגובתו לכתב האישום שהוא ידע היטב דבר מעצרם של שני חבריו, ידע עוד בזמן אמת ששניים אלה הפלילו אותו במשטרה שעה שמסרו גרסה לפיה הם ביצעו את מעשה השוד ביחד עם הנאשם.
ראיות התביעה נסמכות על שלושה אדנים:
א. גרסתם המפלילה של איברהים וסאמר הקושרת את הנאשם למעשה השוד כשותף מלא ואף כמי שהיה דומיננטי.
ב. טביעת אצבעות של הנאשם שנמצאה במקום ביצוע השוד על חלקו הפנימי של טלפון ציבורי שבור ומנופץ, שנמצא בתוך המשרד של המפעל, בחלקו הקדמי לצד פתח המשרד.
ג. גרסתו המתפתחת והבלתי עיקבית של הנאשם, לפי הראיות שהוצגו בפניו, המובילה למסקנה שמדובר בגרסת שקר.
באשר לעדותם המפלילה של שותפיו של הנאשם:
4. א. איברהים מסר גירסה ביום 14.1.07 (ת/1, עמ' 2) בה פירט את חלקו של כל אחד
מהשלושה כאשר הוא קושר קשר אמיץ את הנאשם הן לשלב הקשר לביצוע השוד, שלב התכנון, שלב הביצוע והמשך ההתרחשויות עד למעצרם של השלושה על ידי שוטרי משטרת ישראל שעברו באקראי בקרבת מקום.
בעמ' 2 לאותה הודעה מוסיף איברהים שמשהגיעו השלושה לשער המפעל, היה זה הנאשם שביקש מהם לעמוד שניה במקום, סיפר להם שישנו זקן בתוך המפעל ובכוונתו לקחת ממנו את הכסף, אמר שהוא מכיר את הזקן בפנים, בהמשך הוא מפרט את חלקו של הנאשם שאחז באותו זקן, שם לו חולצה על הפה שלא ייצא הקול שלו, חנק אותו בגרונו ומשך אותו אל מחוץ למשרד והורה לסאמר לתת לו מכה, הוסיף וציין שלזקן ירד דם ובהמשך אף מציין שהנאשם הכה את איברהים באמצעות ברזל על ידו.
בעמ' 3 לאותה הודעה בשורה 62 הוסיף וציין איברהים:
"לפני שנכנסתי עם מחמוד למשרדים הוא קשר את הזקן עם חבל ליד המלגזה, הזקן היה יושב על הרצפה".
בהמשך בעמ' 4 מול שורה 108:
"מחמוד הלך לחדר, ככה והביא את החבל" .
בעמ' 5 מול שורה 113:
"... הוא נתן מכה לזקן לפני שהוא מוציא את הכסף...".
לציין ולהדגיש שהודעתו של איברהים תועדה בצילום על ידי חוקרי המשטרה
(ת/2).
תמליל של ההקלטה גם הוא הוגש לבית המשפט וסומן ת/3.
גם מזכר שנערך על ידי רס"מ נחום באבקוף שהוגש בהסכמה וסומן ת/5, מפרט את ששמע השוטר מפי איברהים עצמו שסיפר לו שהם נפגשו בתחנה מרכזית בתל אביב, שתו ביחד בירות במקום, בהמשך סיפר על חלקו של מחמוד שהוא הנאשם שהיה דומיננטי מבין השלושה, הוא זה שקשר את הזקן, הוא זה שחיפש עם איברהים במשרד, הוא זה שלקח עטים מהמשרד.
התביעה הגישה לבית המשפט פרוטוקול מישיבת הטיעונים לעונש בפני כב' השופטת קפלן הגלר שגזרה את דינו של איברהים, כאשר ביום 13.6.07 נשמעו הטיעונים לעונש בפני כב' השופטת קפלן הגלר שם טען עו"ד בן נתן בשמו של הנאשם איברהים, שהיה זה מחמוד, הנאשם שבפני, שהיה הדומיננטי מבין השלושה, הוא זה שקשר את הזקן, הוא זה שהתגבר על התנגדותו של הזקן, הוא זה שתווה את תכנית הקשר לשדוד את הזקן, נטל חלק דומיננטי באירוע ואף הכה את איברהים בידו.
הגשת פרוטוקול הטיעונים לעונש במשפטו של איברהים היא בעלת חשיבות משום העובדה שכפי שצפתה התביעה, איברהים וגם סאמר חזרו בהם במהלך עדותם במשפטו של הנאשם בפני מההודעות שמסרו במשטרה שעה שטענו שאלה הוצאו מהם בכפיה ובאילוץ, ובהמשך שינו מטעמם שעה שטענו שההודעות הוצאו מהם במרמה וכזב שעה שהובטח להם שאם יפלילו את הנאשם ישוחררו ממעצר, אך כפי שיפורט בהמשך, בגרסה מאוחרת של איברהים וסאמר שהיא גרסת כזב שאין לה כל אחיזה ובסיס במציאות, וסותרת מינה וביה, ובאופן בולט ונחרץ את הראיות שהוצגו בפני בית המשפט, עד אשר בשלב מסוים גם איברהים וסאמר חשו שלא בנוח נוכח גרסתם השקרית בבית המשפט עד אשר הם הודיעו לבית המשפט שאין בכוונתם לענות על שאלות המוצגות להם ומעמידות אותם באור מגוחך, שקרי, חסר הגיון ותוך סילוף האמת.
ב. גם סאמר נחקר במשטרה מספר פעמים, ומסר גרסה המפלילה את הנאשם כאשר גם הוא וגם איברהים מסרו לחוקרי המשטרה פרטים לגבי האירוע, הנוגעים לחלקו של כל שותף ושותף מהשלושה באופן שרק מי שנכח במקום יכול היה למסור פרטים כה מדויקים על חלקו של כל שותף, וראה זה פלא, נמצאו נקודות השקה רבות בין גרסתו של איברהים לגרסתו של סאמר לגבי חלקו של הנאשם בפני, הכל כפי שיפורט בהמשך.
בהודעתו במשטרה מיום 12.3.07 (ת/13 עמ' 1 ש' 8) מוסר סאמר לחוקרי המשטרה:
"אנחנו יצאנו מיריחו שלושתנו... לשלושתנו אין אישור שהייה ולכן עקפנו את המחסום... עלינו במיניבוס לירושלים ומשם באוטובוס לתל אביב, בערך בשעה 14.00".
בהמשך מספר סאמר לחוקרי המשטרה שהם שתו משקאות חריפים גם בתחנה מרכזית, וגם בבית קפה סמוך למאפיית אבולעפיה כאשר בעמ' 2 מול שורה 20 מוסר סאמר:
"עוד כשהיינו ביריחו אני איברהים ומחמוד תכננו מראש לעשות שוד ".
בהמשך מפרט סאמר את דרכם של השלושה לאחר ששתו משקאות משכרים ביפו, כאשר השלושה פונים לכיוון צפון (כיוון הטיילת) למקום שבו היה השומר כאשר השניים, הכוונה לאיברהים והנאשם, נכנסו למקום וחזרו בחלוף דקות ספורות, ושירדה החשיכה על המקום בסמוך לשעה 19.00 -
"אחרי שכל הרכבים עזבו, נכנסנו כל השלושה, ביקשו ממני לתצפת ושניהם נכנסו, איברהים אמר למחמוד שהשומר ישן, איברהים ביקש ממני להכות את הזקן עם קרש, אני לא הסכמתי ואז מחמוד לקח את הקרש".
בהמשך בעמ' 3 ל ת/13 מוסיף סאמר:
"... איברהים ומחמוד גררו את הזקן החוצה, שמו אותו על הרצפה והיה שם מקל על הרצפה ומחמוד לקח את המקל הזה והוא ואיברהים התחילו להכות בשומר... הם הרביצו לו במשך 10 דקות".
בהמשך בשורה 72 לאותו עמ':
"... מחמוד שמר עליו, אז הוא חיפש לשומר בבגדים, הוציא משם ניירת וכסף... היה טלפון עם מטבעות שבור ליד איפה שישב השומר... אח"כ חילקנו הכסף בינינו, כל אחד קיבל כ- 850 ₪".
בעמ' 5 מול שורה 125 ל-ת/13 הוסיף סאמר:
"איברהים לקח גם מצלמה, מחמוד לקח עטים, היו איזה שבעה עטים בחבילה הזאת".
ג. הודעותיהם של שני השותפים למעשה השוד הוגשו לבית המשפט, אמנם במסגרת תיק המוצגים המוסכם, אך משחזרו בהם העדים מהודעתם המפלילה וסתרו את תוכן הודעות אלה בשעה שהעידו בבית המשפט, התרתי הגשת ההודעות מכח סעיף 10א' לפקודת הראיות ואפשרתי לב"כ המאשימה לחקור את העדים בחקירה נגדית נוכח הסתירה המהותית שהתגלתה בין תוכן ההודעות לבין גרסתם בבית משפט.
מצאתי לציין שבשתי ההודעות ישנם פרטים שנמסרו על ידי שני העדים, כל אחד בנפרד, ויש בהם כדי לקשור את הנאשם קשר ממשי למעשה השוד, כך שנקודות ייחודיות אלה יש בהן כדי לחזק את טענת המאשימה שמדובר בהודעות אמת שנמסרו על ידי שני העדים בחקירתם במשטרה, ההודעות מחזקות אחת את השניה בכל הנוגע להפללת הנאשם, להודעות נלווית תוספת ראייתית משמעותית שאינה מסתכמת בדבר מה בלבד (וכאלה ישנן רבים, כפי שיפורט בהמשך), אלא ראיה עצמאית ממקור חיצוני, טביעת אצבעות של הנאשם, שבנסיבות מסויימות די בה כשלעצמה כדי להביא להרשעת הנאשם בעבירת השוד, מקל וחומר כאשר זו מצטרפת להודעות ברורות, חד משמעיות, הגיוניות, שעולות בקנה אחד עם כל הראיות שהוגשו לבית המשפט, כאשר בנוסף לכל אלה גרסתו של הנאשם היא גרסת שקר וכזב מתחילתה ועד סופה, משתנה בהתאם להתפתחויות החקירתיות שהוצגו בפני הנאשם, נעדרת כל הגיון, סבירות, וניתן לומר אף שזו גרסה מופרכת לחלוטין.
שני העדים, איברהים וסאמר, מוסרים פרטים לגבי אופן ההגעה לתחנה המרכזית בתל אביב, פרטים שהנאשם מאשר אותם, החל מהמפגש בבית קפה במקום ושתיית משקאות משכרים.
הנאשם אמנם טוען שהמפגש בין השלושה היה מפגש אקראי, לא מתוכנן, אך הודעות שני העדים סותרות באופן מוחלט את גרסת הנאשם שהרי איזה סבירות קיימת ששלושה אנשים שיוצאים מהעיר יריחו, ללא היתר בידם להכנס לשטח מדינת ישראל, עוברים את כל מסלול התלאות מיריחו למחסום אלראם, עקיפת נקודת הביקורת של צה"ל, הנסיעה לתחנה מרכזית בירושלים, ובהמשך הנסיעה לתחנה מרכזית בתל אביב, כאשר לטענת הנאשם הוא פגש בשותפיו לראשונה בתחנה מרכזית בתל אביב (כנראה שגם הנאשם בשלב מסויים הבין שהגרסה מופרכת על פניה, ועל כן ניסה לטעון שהוא פגש בהם, (הכוונה לשני שותפיו), כבר באוטובוס לתל אביב, אך זו גרסה מאוחרת שאינה מתיישבת עם גרסתו המקורית).
גם טענת הנאשם שבשלב מסוים דרכם של השלושה נפרדו באופן שאיברהים וסאמר הלכו למקום מסוים, בעוד שהוא נותר במקום, ורק לאחר ביצוע מעשה השוד הם התקשרו אליו וביקשו ממנו להגיע למקום השוד, היא גרסה מופרכת על פניה שלא רק עומדת בסתירה לראיות שהוצגו בפני בית המשפט, אלא סותרת באופן מוחלט את גרסת השותפים לגבי נסיעתם לכיוון העיר יפו, הבילוי המשותף במקום וההליכה חזרה לכיוון צפון.
גם הנאשם הבין בשלב מסוים שגם ליכולתו למסור גרסה שקרית יש גבול של הגיון שעה שבמענה לכתב האישום טען שהוא בכלל לא הגיע למקום השוד, אך בשלב מאוחר יותר, בעת שנדרש למסור הסבר להמצא טביעת האצבע שלו במקום, שינה הוא מגרסתו וטען לראשונה בבית המשפט שהוא אכן הגיע למפעל שבו בוצע השוד, אך זאת על פי דרישתו שלו שעה שביקש מהשניים האחרים להחזיר את הטלפון שהם שדדו מהמפעל, ועל כן יכול להיות שמשהחזיק בטלפון הציבורי והחזיר אותו למפעל שם בוצע השוד, הרי יתכן וזו הסיבה להמצא טביעת האצבע שלו על הטלפון.
הנאשם רק שוכח, כפי שיפורט בהמשך, שבחקירותיו במשטרה הוא נשבע פעם אחר פעם שהוא לא הגיע למקום המפעל, לא נגע בשום פרט, הוא מוכן לכל בדיקה ולכל תנאי שיאמתו את גרסתו שמעולם, והוא מדגיש את המילה פעם אחר פעם, שמעולם הוא לא הגיע למפעל ולא עזב את שטח התחנה המרכזית.
ראיתי עוד לציין את העובדה ששני שותפיו של הנאשם מוסרים פרטים לגבי חלקו של הנאשם, פרטים דומים וזהים במידה מסויימת בכל הנוגע לקשירתו של המתלונן, חסימת פיו, הכאתו, גרירתו וקשירתו למלגזה, באופן שרק מי שנכח במקום וידע בזמן אמת את האופן שבו התרחשו האירועים, יכול היה למסור דברים שכאלה, ואין לשכוח שהנאשם ושותפיו נעצרו על ידי המשטרה ממש בסמוך לאחר ביצוע מעשה השוד, הנאשם וסאמר נלקחו על ידי המשטרה למחסום על מנת שיחזרו לביתם בשטחים, בעוד שאיברהים נעצר על ידי המשטרה, ככל הנראה משום היותו בעל עבר או דרוש לחקירה, ומעורבותו ביחד עם שותפיו התבררה למשטרה רק לאחר שהשניים האחרים שוחררו ועל כן הוגש כנגדו כתב אישום ממש בסמוך לאחר מעצרו, בעוד שסאמר והנאשם לא ידעו באותו שלב מהי גרסתו של איברהים.
גם איברהים וגם סאמר מוסרים שהנאשם ביצע את כל אותה שורת מעשים שפורטה על ידם בהודעתם במשטרה, אך מוסרים גם פרט מוכמן בעל חשיבות ראייתית, והמדובר באותם עטים שגנב הנאשם מהמשרד במפעל בנוסף לגניבת הכסף. גם סאמר וגם איברהים מציינים שהנאשם מצא לנכון לגנוב מספר עטים מהמשרד.
טביעת אצבעות של הנאשם על מכשיר הטלפון הציבורי
5. אף שהנאשם ידע מפיהם של שותפיו דבר שיתוף הפעולה שלהם עם המשטרה באופן שאלה סיבכו אותו כמי שנטל חלק בביצוע מעשה השוד, הרי דבר המצא טביעת אצבע של הנאשם על חלקו הפנימי של טלפון ציבורי שנמצא בתוך משרד המפעל, לא היה ידוע לנאשם ולא הובא לידיעת שותפיו.
בחלוף חודשים ארוכים לאחר אירוע מעשה השוד ומשנעצר הנאשם, נחקר הוא במשטרה ונדרש למסור גרסה מבלי שהובא לידיעתו דבר המצא טביעת האצבע כאשר חוקרי המשטרה ניסו תחילה לבדוק עם הנאשם אם יתכן שהוא הגיע לזירת האירוע, והנאשם דחה דברים אלה בתוקף תוך שהוא חוזר ומציין פעם אחר פעם שהדבר הוא לא אפשרי.
ראה לצורך זה את ת/21, גיליון 3, מול שורות 58-57:
"ש. איך אתה מסביר את זה שבמקום בו בוצע השוד, נמצאו טביעות אצבע שלך?
ת. אם אתה אומר שיש טביעות אצבע במקום, תירה בי...
ש. אני לא אירה בך, אבל אני אומר שוב, יש טביעות אצבע שלך במקום בו בוצע השוד בדיוק מחפץ שממנו נגנב כסף, מה יש לך לומר על כך?
ת. לא פתחתי, לא נכנסתי ולא עשיתי שום דבר."
ובהמשך מול שורה 73:
"ש. איך אתה מסביר שנמצאו טביעות אצבע שלך בטלפון הציבורי שבמפעל בדיוק בקופסה ממנה נגנב הכסף?
ת. לא נכנסתי, לא לקחתי טלפון ולא לקחתי דבר. אם עשיתי את זה תירה בי, אני נשבע שלא עשיתי את זה. רואים לפי הבן אדם ולא לפי הטביעות שלי. אלה לא טביעות שלי".
טביעת אצבעות של הנאשם, כפי שעולה מדו"ח העתקת מעתקי טביעות אצבע, הועתקה מתוך החלק הפנימי של מכשיר טלפון ציבורי שנשבר ונופץ על ידי השודדים, ונמצא בפתח המשרד של המפעל.
הנאשם כאמור טען לכל אורך חקירתו במשטרה שאין זו טביעת אצבע שלו, שלא יכולה להיות זו טביעת אצבע שלו כי הוא מעולם לא נכנס למפעל, לא הגיע למקום, לא היה ביחד עם השניים האחרים, ועל כן אין שום סיכוי בעולם שמדובר בטביעת אצבע שלו, ומשום בטחונו של הנאשם בעובדה זו, הוא הציע לשוטרים שאם תמצא טביעת אצבע שלו אז הוא מוכן שירו בו.
דברים אלה נמסרו על ידי הנאשם עוד בטרם ידע דבר המצא טביעת האצבע שלו על אותו חפץ שהכיל את חלק מהכסף שנשדד במהלך אירוע השוד.
האם עובדת המצא טביעת אצבע מהווה ראיה קונקלוסיבית להרשעת נאשם או שמא על בית המשפט לבדוק הסברים סבירים והגיוניים אחרים שיתכן וקיימים בנסיבות אלה שעה שמדובר בחפץ נייד?
הלכה פסוקה היא שטביעת אצבע הינה ראיה נסיבתית שיכולה אף להביא להרשעת נאשם בפלילים, כל זאת אם אין בפי הנאשם הסבר סביר או הגיוני להמצאה של טביעת האצבע על אותו חפץ, אך יחד עם זאת, על בית המשפט לשאול את עצמו בכל מקרה ומקרה האם גם בהעדר הסבר מצד הנאשם, יתכן קיומו של הסבר הגיוני לעצם המצאה של טביעת האצבע על אותו חפץ, שאלה זו נשאלת בעיקר כאשר מדובר בחפץ נייד ולא נייח.
במקרה זה הוצע לנאשם ליתן הסבר לעובדה זו, הנאשם כפר לחלוטין באפשרות רחוקה לעצם קיומה של טביעת אצבע שלו במקום, וגם לאחר שהוטח בפניו שטביעת אצבע שלו נמצאה על מכשיר טלפון ציבורי שבור ומנופץ בתוך משרד המפעל, נותר הנאשם בעמדתו העיקשת וטען שאין זו טביעת אצבעו ולא יכול להיות שזו טביעת אצבעו.
רק לראשונה במהלך החקירה הנגדית בבית משפט העלה הנאשם גרסה דמיונית, כוזבת, חסרת בסיס, לפיה חבריו השודדים התקשרו אליו והוא אכן הגיע אך לא למקום המפעל אלא לקרבת מקום, ראה אחד מהם מחזיק את מכשיר הטלפון הציבורי, אמר לחברו שהמכשיר אינו מתאים לשימוש ביריחו ועל כן הוא ברוב הגינותו ואדיבותו התנדב להחזיר את מכשיר הטלפון הציבורי לתוך אתר המפעל שבו בוצע השוד, מבלי שיידע היכן בוצע השוד.
מדובר בגרסה בדיונית שמעליבה לא רק את הנאשם אלא גם כל אדם סביר, שהרי הנאשם כפר לחלוטין בעצם אפשרות המצא טביעת אצבעו על מכשיר טלפון או על כל חפץ אחר באותו מפעל, שהרי לטענתו הוא בכלל לא היה במקום ולא בקרבת מקום, אינו מכיר את המקום ומעולם לא הסתובב בו.
הסברו המאוחר והכבוש של הנאשם הינו בגדר אפשרות בדיונית ומאולצת, של נסיון לשכנע את בית המשפט באפשרות הזויה לפיה הנאשם הביע נכונות להתנדב ולהחזיר למפעל שבו בוצע השוד, מכשיר טלפון ציבורי ושיתכן וזו הסיבה להמצא טביעת אצבעו על המכשיר.
הסברו זה של הנאשם לא רק שהוא בדיוני ולא סביר וסותר את גרסתו הראשונית, אלא עומד הוא בסתירה חזיתית ליתר הראיות בתיק, לרבות העובדה שכל שלושת המעורבים שתו והשתכרו עד לאותה שעה, טביעת האצבע של הנאשם נמצאה על חלק הפנימי של טלפון ממנו נגנב הכסף, והמכשיר נמצא בתוך המשרד של המפעל שבו בוצע השוד.
אילו הנאשם היה טוען שאת מכשיר הטלפון הוא זרק לשטח המפעל מבעד לגדר, גם אז הייתי דוחה הסבר זה מכל וכל, אך עדיין הייתי אומר שמדובר בגרסה לא סבירה ולא הגיונית, אך הנאשם התעלה על עצמו שעה שלא מסר כל הסבר כיצד זה נכנס לתוך שטח המפעל שהיה נעול בשער, כיצד זה נשא על גופו את מכשיר הטלפון, כיצד זה נכנס לתוך שטח המשרד ולא הבחין בשומר שהיה כבול למלגזה שהיתה בחצר המפעל, כיצד זה נשבר הטלפון ונופץ לחלקים ושברים, וכיצד זה אותו טלפון נמצא על רצפת המשרד.
על כן אני דוחה את הסברו של הנאשם כאמור וקובע שמדובר בגרסה שקרית וכוזבת.
שקרי הנאשם
6. התייחסתי בהרחבה לגבי שקריו של הנאשם וההבדלים המהותיים בין גרסתו הראשונית שנמסרה במשטרה לבין תגובתו שנשמעה מפי בא כוחו בבית משפט (שהוא הגיע למקום בו בוצע השוד אך זאת לאחר ביצוע השוד ומבלי שיידע שבוצע שוד), לבין גרסתו בבית משפט לפיה הוא אכן הגיע לקרבת מקום, שמע מפי חבריו שהם ביצעו שוד, והתנדב להחזיר את מכשיר הטלפון הציבורי למפעל הנשדד.
משהבין הנאשם את מידת חוסר הסבירות שבגרסתו, ניסה הוא לשכנע את בית המשפט שאין זה הגיוני שאדם במעמדו ועם יכולות כספיות כפי שיש לו, ישדוד סכום פעוט של כמה מאות שקלים, וחזר על אמרה זו בפני בית המשפט פעם אחר פעם, וכאילו יש בעצם העלאת הטיעון כדי לשכנע את בית המשפט שכל אותן ראיות חד משמעיות וברורות שהוצגו בפני בית המשפט אינן אלא בגדר נסיון להפליל אותו.
גם משטען הנאשם בבית משפט שהשוטרים איימו על שותפיו לשוד ועל כן אלה הפלילו אותו, הטיחה בו התובעת שחקירות שותפיו תועדו במצלמה ותומללו כך שניתן להיווכח מאלה ששותפיו לא אויימו ולא הובטחה להם כל טובת הנאה בטרם הפלילו אותו, נותר הנאשם בשלו, שהוא לא יודע מה עשו השוטרים לשותפיו עד אשר אלה היו נכונים להפלילו.
בבית המשפט הנאשם ניסה לטעון שהיה זה שותפו איברהים שהחזיר את הטלפון למקום השוד אך לפני החזרתו הוא עצמו נגע בטלפון ויתכן וזו הסיבה להמצא טביעת האצבע שלו על הטלפון, אך משנשאל הנאשם כיצד זה נמצאה טביעת האצבע על חלקו הפנימי של הטלפון, הוא לא ידע להשיב על כך.
הנאשם אישר בחקירתו בבית המשפט שהוא שיקר בעת שמסר במשטרה שהוא פגש בחבריו באופן אקראי בתל אביב, שהרי בעת שנחקר במשטרה הוא אישר שהוא פגש בשניים בירושלים, וניסה לטעון שהוא לא אמר דברים אלה, אך לאחר שהתובעת הטיחה בו שגם חקירתו הוקלטה ותומללה, לא היתה לנאשם כל תשובה לגרסה שקרית זו.
גם משהוצגה לנאשם סתירה מהותית בגרסתו הכוזבת, לפיה טען שהוא פגש בשניים בתחנה מרכזית כאשר הם מחזיקים באותו טלפון ציבורי, וכיצד זה יתכן שגרסה זו עומדת שעה שמעצרם של השלושה בוצע במקום סמוך למקום ביצוע השוד, בקרבת רח' בוגרשוב בתל אביב, הנאשם מתקשה למסור הסבר וחוזר על אותן בדותות וסיפורי מעשה.
הנאשם גם ניסה ליתן הסבר לגרסאותיהם המפלילות של שותפיו, ומשנאמר לו שהמשטרה הקליטה גם חקירות אלה, גם אז הוא נאלם דום ולא היה לו מה להוסיף.
סופו של דבר ומשהעדפתי את הודעותיהם של שני שותפיו של הנאשם כפי שאלה נמסרו במשטרה, הודעות שצולמו ותומללו, הוגשו לבית המשפט ומהן ניתן להיווכח שלא הופעל כל אמצעי לחץ פסול על אותם שותפים,לא הובטח להם דבר וחצי דבר, ועובדות אלה גם מוצאות חיזוק משמעותי בדברי ב"כ אותם שותפים במהלך המשפטים שלהם שעה שהם ביקשו להדגיש דווקא את הגרסאות של השותפים במשטרה וטענו שם שמדובר בגרסאות אמת, ואני מעדיף הודעות אלה על פני גרסת אותם שותפים בבית המשפט, כל זאת מהטעמים שפרטתי לעיל, כאשר גם אותם שותפים בשלב מסוים הרגישו לא בנח נוכח שקריהם הבוטים והחליטו שאין הם מוכנים להשיב על שאלות שהוצגו להם, גם כאשר אלה הוצגו להם על ידי הנאשם עצמו באמצעות בא כוחו, הרי התוצאה היא שיש בהודעות אלה כדי להפליל את הנאשם כמי שהיה שותף לאותם שניים לביצוע מעשה השוד כמפורט בכתב האישום, ומשמוסיף אני על הודעותיהם של השנים ראיות למכביר שהוצגו בפני בית המשפט לרבות ראיה פוזיטיבית באמצעות טביעת אצבע של הנאשם שנמצאה על מכשיר טלפון ציבורי במשרד שנמצא בתוך המפעל שבו בוצע השוד, ומשכפר הנאשם באופן מוחלט באפשרות המצא טביעת אצבע שלו, ומשטען שמעולם לא נכנס למפעל, אינו מכיר את הסביבה ולא הסתובב בה, וגם לאחר שהוברר לו שקיימת טביעת אצבע שלו, ניסה תחילה להכחיש עובדה זו, ורק בבית המשפט בעדותו הראשית העלה לראשונה גרסה בדיונית והזויה, שהיא כל כולה שקר.
לפיכך אני מוצא לקבוע שהמאשימה הוכיחה בראיות מעבר לכל ספק סביר את שמיוחס לנאשם בכתב האישום, בהוראות האישום הראשונה והשניה כאשר ממילא הנאשם הודה בהוראת האישום השלישית, על כן אני מרשיע את הנאשם בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (שוד בנסיבות מחמירות) לפי סעיף 499(א)(1) לחוק הנ"ל, ובעבירה של שהייה בישראל שלא כדין לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל.
ניתן היום 11.11.08 במעמד הנאשם וב"כ הצדדים
|
כבוב חאלד, שופט
|
