האם בית המשפט יבטל את הרשעתה של פקידת שירות שגנבה למעלה מ- 60,000 שקלים?

דרגו את המאמר

פקידת בלשכת המסחר הודתה בעבירה של גניבה ממעביד ומעילה בכספי הלקוחות בסכום של למעלה מ- 60,000 שקלים. בעקבות גזירת עונש, היא הגישה ערעור בבקשה לבטל את הרשעתה, בשל השיהוי המשמעותי בהגשת כתב האישום.

הנאשמת שלשלה לכיסה במשך שנים רבות את כספי הלקוחות

הנאשמת, ילידת 1975, הינה נשואה ואמא לשלושה ילדים, בין השנים 2007-1998 היא עבדה כפקידה בלשכת השירות של לשכת המסחר. במסגרת תפקידה היא נדרשה להפקיד כספים בחשבון הבנק של לשכת המסחר ולהציג את חשבוניות המס שהונפקו על ביצוע הפקדות הכספים ללשכת המסחר. אך עם זאת התברר כי הנאשמת הפקידה רק חלק מכספי הלקוחות והציגה רק חלק מחשבוניות המס ואת היתרה היא שלשלה לכיסה הפרטי ובמשך שנים רבות היא גנבה סכום מצטבר בסך 66,499 שקלים.

בית המשפט גזר על הנאשמת 50 ימי עבודות שירות

בעקבות חשיפת המעילה, הנאשמת פוטרה לאחר עשר שנות עבודה ללא פיצויי פיטורין, בסך של 40,000 שקלים והשיבה ללשכת המסחר סכום בסך 30,000 שקלים. כעבור שלוש שנים ממועד פיטוריה, הוגש נגדה כתב אישום בעבירת גניבה ממעביד, לפי סעיף 391 לחוק העונשין, תשל"ז. נוכח חומרת העבירה והיקפה ובהתאם להמלצת שירות המבחן, גזר בית משפט השלום בירושלים על הנאשמת חמישים ימי מאסר לריצוי בעבודות שירות וששה חודשי מאסר על תנאי. בעקבות גזר הדין הנאשמת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים.

יש לבטל את ההרשעה בשל השיהוי בהגשת כתב האישום

המערערת טענה כי יש לבטל את ההרשעה, או לכל הפחות להקל בעונשה ולהמיר את עבודות השירות בעבודות שירות לציבור, המתבצעות בשעות נוחות וזמנים פחות מחייבים, זאת בשל השיהוי המשמעותי בהגשת כתב האישום. המערערת דיווחה כי במהלך שלוש השנים בהן המתינה להגשת כתב האישום, היא שנתה את דרכיה והחלה ללמוד לתואר ראשון, בחינוך לגיל הרך, כיום היא נמצאת לקראת תום ההתמחות ובסיומה היא תקבל הסמכה של גננת. לטענתה, הרשעתה בפלילים תמנע את העסקתה כגננת במשרד החינוך או במוסדות חינוך פורמאליים. זאת בניגוד לתסקיר שירות הביטחון שהמליץ על עונש שלא יפגע בהליכי השיקום. עוד טענה המערערת, כי מתחם הענישה של עבודות שירות, אינו הולם את נסיבות ביצוע העבירה ועל בית המשפט להתחשב בהחזר הכספי.

אין להתערב בגזר הדין ולהקל בעונש

המדינה הביעה את התנגדותה להגשת הערעור וציינה כי בית משפט השלום, בעת גזירת הדין, התחשב בנסיבות חייה של המערערת, בחוסר עבר פלילי, בעצם היותה אם לשלושה ילדים, וגזר עליה עונש מקל, שנגזר ברף התחתון של מתחם הענישה, זאת ביחס לחומרת המעשים שהיא ביצעה ובהתאם לשיהוי בהגשת כתב האישום, על כן אין להתערב בגזר הדין.

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את הערעור, בטענה כי המערערת מעלה באמון שניתן לה במסגרת עבודתה בגוף ציבורי, היא הונתה את מעסיקיה וגנבה בשיטתיות, לאורך שנים רבות, את כספי הלקוחות. המערערת חדלה ממעשיה, רק לאחר שנתפסה, היא אמנם לקחה אחריות על מעשיה והשיבה את מלוא הסכום ללשכת המסחר.
בית המשפט קבע כי עונש של חמישים ימי עבודות שירות הוא עונש הולם וראוי, נוכח חומרת המעשים ודחה את הערעור.

ע"פ 9725-02-14