מה העונש על זיוף דרכונים והתחזות לאדם אחר?

דרגו את המאמר

במהלך חודש אוקטובר 2015, שני אריתריאים שנכנסו לישראל בניגוד לחוק, זייפו דרכונים ישראלים, אשר נושאים את פרטיהם של אחרים, במטרה לצאת מהארץ ולטוס ללונדון כדי לשפר את תנאי מחייתם.

הזיוף נעשה בסיוע של אדם אחר שזהותו אינה ידועה למדינה, ועבור הדרכונים שילמו לאותו אדם 5,000 דולר. לאחר שהיו בידיהם הדרכונים, הגיעו השניים לנמל התעופה בן גוריון והתכוונו לצאת מהארץ באמצעות המסמכים המזויפים.

בעקבות המעשים הגישה המשטרה בקשות למעצר עד תום הליכים בצמוד לכתב האישום, ושני הנאשמים שהו במעצר, עד אשר הורשעו בעבירות של שימוש בדרכון מזויף והתחזות כאדם אחר במטרה להונות. בית משפט השלום בראשון לציון נדרש לקבוע את עונשם בהתאם לחומרת המעשים ולנסיבותיהם האישיות של הנאשמים.

המדינה ביקשה להשית על הנאשמים מאסר בפועל

במסגרת כתב האישום, המאשימה ביקשה להחמיר עם עונשם של הנאשמים, בטענה כי מעשה של זיוף דרכונים פוגע באושיות החברה והסדר הציבורי, וכי העובדה שמדובר בשוהים בלתי חוקיים מחמירה אף יותר את המעשים. המדינה ציינה כי היא שומרת על חוקיה, והנכסים והיוצאים אליה וממנה, מחויבים לעשות זאת בדרך חוקית. אולם הנאשמים הפרו את החוק פעמיים, גם בעת כניסתם לישראל בדרך לא חוקית, וגם בעת שניסו לצאת מהארץ עם מסמכים מזויפים.

המדינה ציינה כי מתחם העונש ההולם בגין עבירות מסוג זה, נע בין מאסר על תנאי לעונש מאסר בפועל שניתן לריצוי בעבודות שירות. אולם לאור חומרת המעשים ומאחר שמדובר בתושבים זרים, אין מקום לגזור עליהם עונש לריצוי בעבודות שירות, ויש להשיתם עונש מאסר בפועל לצד עונשים נלווים.

כל רצונם היה לשפר את תנאי המחייה בארץ אחרת

מנגד טענה ההגנה כי מחמת מצוקה קשה בארצם הסתננו הנאשמים לישראל לאחר שעברו תלאות קשות, ומטרתם היתה לצאת מהארץ ללונדון כדי לשפר תנאי חייהם. ההגנה הביעה פליאה על עצם פתיחת המדינה בהליכים הפליליים, כמי שמתעקשת להשאירם בארץ, למרות שלדעת רבים מאזרחי המדינה, אין בארץ מקום לתושבים זרים. ההגנה ביקשה להתחשב בנסיבות הקשות לביצוע העבירה ועתרה להשית על הנאשמים עונשי מאסר על תנאי בלבד.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, סבר בית המשפט כי המקרה אינו חמור, כפי שרואה אותו התביעה, וכי מדובר בשני תושבים זרים, שברחו מארצם כדי לשפר את תנאי מחייתם, ובחרו לצאת מהארץ בדרך של רכישת דרכונים מזויפים. על כן קבע כי מעשיהם אינם ברף חומרה גבוה ואין מקום לגזור עליהם עונש מאסר בפועל.

בנסיבות אלה גזר בית המשפט על שני הנאשמים חמישה חודשי מאסר על תנאי שבמשך שלוש שנים לא יעברו עבירה שבה הורשעו. לנוכח מצבם הכלכלי לא השית עליהם קנס כספי, אך חייב אותם לחתום על התחייבות בסך של 2,000 שקלים, להימנע מביצוע העבירות שבהן הורשעו, למשך שלוש שנים.

ת"פ 48990-10-15