האם בית המשפט יתחשב בגילם המבוגר ובמצבם הבריאותי של סוחרי האיברים?

דרגו את המאמר

שני נאשמים, הנמצאים בשנות השישים המאוחרות לחייהם, עסקו בתיווך וסחר באיברים. השניים הורשעו על פי הודאותיהם בעבירה של איסור תיווך לחוק השתלת איברים, ניסיון לתיווך אסור וזיוף ושימוש במסמך מזויף. בית משפט השלום בפתח תקווה נדרש להכריע בנוגע לעונשם.

התורם התבקש לשקר לוועדת ההערכה

הנאשם והנאשמת פעלו יחד והעבירו ביניהם פרטים של תורמים פוטנציאלים, בהתאם לסוג הדם של החולים. בין החודשים מאי ליולי 2008, הנאשם פרסם מודעה בעיתון מקומי, בה הוא חיפש תורם כליה.

בעקבות המודעה פנה אדם אל הנאשם ונפגש עמו בבית חולים. בתמורה לכליה הובטח לתורם 105,000 שקל במזומן. הנאשם מסר לתורם הפוטנציאלי מסמכים רפואיים מזויפים, בהן מפורטות הבדיקות השונות שנדרש לבצע.

בהמשך נפגשו עם אדם המיועד לקבל את תרומת הכליה. הנאשם אמר לתורם ולנתרם כי עליהם לשקר לוועדת הערכה, ולספר כי הם מכירים מזה זמן רב, על מנת לא לעורר חשד בנוגע לתמורה הכספית. עבור התיווך הנאשם קיבל מקדמה של 7,000 שקל. לאחר שהתורם הבין כי מדובר במעשה המנוגד לחוק, הוא חזר בו מהסכמתו לתרום כליה.

בחודש יולי 2008, פנה חוקר סמוי אל הנאשם והציג את מועמדותו כתורם פוטנציאלי. הנאשם הבטיח לו תרומה כספית עבור כליה והציע לו למצוא תורמים נוספים, כאשר עבור כל תורם הוא יקבל בנוסף עוד 5,000 שקל.

בנו של המתווך נזקק לתרומת כליה

מתסקיר שירות מבחן עלה כי הנאשם כבן 70, הינו חולה סרטן, נשוי ואב לשני בנים והוא נעדר עבר פלילי והרשעות קודמות. הנאשם מסר כי ביצע את המעשים על רקע מצוקה שחווה, במהלך ניסיונותיו למצוא תורם כליה לבנו החולה, לכן ניסה לסייע לחולים אחרים.

עוד טען כי עם יציאת החוק בעניין תרומת איברים, הוא הפסיק לעסוק בתיווך. שירות המבחן סבר כי ניתן לסיים את ההליך המשפטי במאסר על תנאי והתחייבות כספית, נוכח מצבו הבריאותי הקשה של הנאשם ושל בנו הבכור.

הנאשמת סייעה לחולים למצוא תורם עבורם

הנאשמת כבת 66, נשואה ואם לשלושה ילדים בגירים, לוקה במחלת גריבס ועובדת כמתאמת פגישות בחברה להצלת חיים ותיירות מרפא. הנאשמת הביעה חרטה, אך התקשתה לקחת אחריות מלאה על מעשיה. לדבריה, היא סייעה לחולים לשפר את מצבם הבריאותי ובעקבות החקירה היא הפסיקה את העיסוק בתחום. שירות המבחן המליץ להטיל עליה עונש מאסר בעבודות שירות.

המאשימה ציינה כי יש להתחשב בנסיבות חייהם של הנאשמים, אך אין להקל בעונשם בשל חומרת העבירה וניצול חולים ברגעים השפלים בחייהם. על כן המליצה על מאסר בפועל. אך עם זאת המאשימה הסכימה שמדובר בחוק חדש, שנכנס לתוקף במאי 2008, וכי העבירות בוצעו טרם כניסת חוק השתלת איברים לתוקף, לכן לא עתרה לעונשים מחמירים.

בית המשפט התחשב בגילם המבוגר ובמצבם הבריאותי

בית המשפט קבע כי מצבם הבריאותי לא מאפשר לגזור על הנאשמים עונש מאסר או עבודות שירות, על כן גזר על הנאשם עשרה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 6,000 שקל. על הנאשמת גזר שבעה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 4,000 שקל.

ת"פ 21217-09-11