מעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי

דרגו את המאמר

כאשר בית המשפט נדרש להחליט לגבי מעצר עד תום ההליכים, הוא צריך לבדוק האם התקיימו במקרה דנן עילות המעצר. כפי שנראה להלן, במקרים כגון דא, לא מספיק שיש ראיות לכאורה כנגד הנאשם, צריך גם שהפרקליטות תוכיח "מסוכנות או חשש לשיבוש הליכי משפט".

במקרה דנן, האדם שהתלונן כנגד הנאשם, נדון בשנת 2002 לשנתיים מאסר בגין דקירתו של הנאשם במקרה הנוכחי. האירוע בגינו הנאשם דכאן הועמד לדין התרחש בשנת 2008. באותו יום, המתלונן והנאשם החליפו מהלומות הדדיות בשני מקרים שונים. לאחר שהמתלונן לקח סכין גדולה, הוא פגש את הנאשם בכיכר העיר גדרה. הוא התנפל על הנאשם וניסה לדקור אותו. הנאשם הצליח להשתלט על המתלונן, לקח מידיו את הסכין ודקר עימה את המתלונן בבטנו. המתלונן נפצע והיה זקוק לניתוח בהרדמה כללית.

לאחר שהנאשם נעצר בגין אירוע הדקירה, והפרקליטות גיבשה את כתב האישום נגדו, הוגשה בקשה לעצור אותו עד תום ההליכים. בטרם בית המשפט גיבש את החלטתו, הוא ביקש את חוות דעתו של שירות המבחן.

תסקיר שירות המבחן

קצינת המבחן ציינה כי הנאשם התלונן בפניה שלאחר שהמתלונן השתחרר מהכלא, הוא החל להציק לו שוב ולהתנכל לו. לדבריו, גם אירוע הדקירה היה מעשה של הגנה עצמית. לגבי נסיבותיו האישות של הנאשם עצמו, צוין בתסקיר שירות המבחן כי האחרון "בעל עבודה קבועה ולא היה מעורב בפלילים טרם התרחש האירוע". הנאשם הביע חרטה וצער על הנזק שנגרם למתלונן. בעקבות ביצוע התסקיר, שירות המבחן המליץ לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר, כך שהוא ישהה במעצר בית בפיקוח בני משפחתו.

החלטת בית המשפט

בית המשפט קבע כי במקרה זה, שהיה בהחלט מקרה חריג על פי נסיבותיו יוצאות הדופן, הוא לא ראה כלל כי מתקיימת עילת מעצר, ולכן לא היה זה נכון לעצור את הנאשם עד תום ההליכים. זאת ועוד, נקבע כי לא הוכח שקיים חשש סביר כי אי מעצרו של הנאשם יסכן את המתלונן או את ביטחון הציבור.

מעצר עד תום ההליכים לאחר הגשת כתב האישום הוא חריג לכלל לפיו אדם הינו בחזקת חף מפשע עד להרשעתו. אומנם סעיף 21 לחוק המעצרים מאפשר מעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, אבל צריך לשים לב כי מדובר במעצר מניעתי ולא עונשי. על פי סעיף 21, בשביל לעצור אדם עד תום ההליכים צריך להוכיח כי התקיימו שני תנאים מצטברים:

• יש ראיות לכאורה כי הנאשם ביצע עבירה.
• יש חשש שאי מעצרו יביא לשיבוש הליכי משפט או יסכן את בטחונו של האדם או הציבור.

במקרה הנוכחי, בית המשפט קבע כי היו ראיות לכאורה כי הנאשם ביצע עבירה של פציעת המתלונן, גם אם לא ברור האם הוא יורשע בהליך המשפטי או לא. עם זאת, נקבע כי מסוכנות הנאשם איננה עולה רק מעצם חומרת העבירה. כלומר, הפרקליטות לא הצליחה לבסס חשש סביר כי הנאשם מסוכן. אומנם העבירה אותה הנאשם ביצע לכאורה הקימה חזקת מסוכנות, אבל חזקה זו ניתנת לסתירה על ידי הנאשם, והוא יכול לנסות ולהוכיח כי הוא אינו מסוכן למתלונן או לציבור. במקרה דנן, בית המשפט קבע כי עלה בידיו של הנאשם להוכיח זאת.