ספק סביר במשפט הפלילי

דרגו את המאמר

התקבלו 3 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

אחד מעקרונותיו היסודיים ביותר של המשפט הפלילי הוא כי אדם לא יישא באחריות פלילית לעבירה, אלא אם בית המשפט סבור כי אחריותו הוכחה מעבר לספק סביר. סעיף 34כב(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 קובע כי במידה וספק זה לא הוסר מעל הנאשם, יש להפעיל את הסייג ולהימנע מהרשעתו של האחרון. יש לציין כי "חורים ראייתים מסוימים", אשר נותרים לאחר עיבוד מכלול הראיות המוצגות על ידי התביעה, אינם יוצרים בהכרח ספק סביר אשר יש בו כדי לזכות את הנאשם (אף לא מחמת הספק).

הלכה פסוקה היא כי פעמים רבות לא ניתן לשחזר את האירוע לפרטיו ומשמעותו של ספק סביר היא כי מדובר בספק ממשי ולא באפשרויות תיאורטיות. מדובר אפוא בשאלה של סבירות הספק. דהיינו, לא כל ספק הינו ספק סביר. המונח "סביר" מעניק לספק תכונה מוגדרת אשר קיומה נבחן על בסיס הרציונאליות העומדת מאחורי אמת מידה סביר.

במילים אחרות, לא מצופה מהתביעה להוכיח במשפט הפלילי את אחריותו של הנאשם במידת ודאות מוחלטת. די בשכנוע מעל לסבר סביר, אשר מתגבש כאשר ההסתברות לכך שהנאשם חף מפשע איננה ממשית והיא רחוקה מבחינה תיאורטית.

 
נטל השכנוע

העיקרון העומד מאחורי שיטת המשפט בישראל הוא כי מחובתה של התביעה לשכנע את בית המשפט בהתקיימות יסודותיה של העבירה מעבר לכל ספק סביר. נטל זה, המונח על שכמה של התביעה, מכונה נטל השכנוע. נטל השכנוע נגזר מחזקת חפותו של אדם כל אימת שלא הוכחה אשמתו.

הנטל מלווה את התביעה מתחילתו של המשפט ועד לסופו, וזאת למעט במקרים בהם התביעה הוכיחה את קיומה של חזקה בחוק הפועלת לחובתו של נאשם, או למעט הוכחת הגנות אשר הועמדו לטובת הנאשם בהוראות שאינן בחוק העונשין ופורשו באופן כזה שנטל ההוכחה עליו.

משמעות נטל השכנוע היא כי במידה ובסופו של ההליך יוותר ספק בליבו של השופט לגבי אחריותו הפלילית של הנאשם, מוטל על השופט לזכות את הנאשם בדין. נטל השכנוע איננו צועד לבד ולצידו מצטרפת חובת הריאה. חובה זו קובעת כי התביעה צריכה להציג בפתח המשפט הוכחות לכאורה לכך כי הנאשם אשם בדין. דהיינו, עליה להציג ראיות אשר במידה ובית המשפט היה מקבל אותן, ומייחס להם את המשקל והאמון, הנאשם היה מורשע.

הנאשם יכול להיות מזוכה בדין במידה והתביעה איננה עומדת בחובתה זו (וזאת גם מבלי להשיב לאשמה). במידה ועולה בידה של התביעה לעמוד בחובת הראיה, מועברת החובה, בהתאם לתמורות מסוימות, לכתפי הנאשם.

מהן התמורות המתווספות?

כאשר התביעה מציגה ראיות מתאימות, ועומדת בחובת הראיה, עוברת החובה לכתפי הנאשם. עם זאת, הנאשם רשאי, בניגוד לתביעה, להסתמך על הראיות אשר הוצגו בבית המשפט והוא אינו חייב להביא ראיות עצמאיות מטעמו. הנאשם רשאי לטעון על בסיס הראיות המוצגות כי אשמתו לא הוכחה. כמו כן, אי עמידתו של הנאשם בחובת הראיה איננה מביאה באופן מיידי להרשעתו.

עדיין מוטל במקרים אלו נטל השכנוע על כתפי התביעה ובית המשפט נדרש לבחון את המשקל אשר יש להעניק לראיות שהוצגו בפניו, והאם די בהן כדי לבסס את קיומה של העבירה. חשוב להדגיש כי למרות שנאשם אשר לא הרים את הנטל אשר הועבר אליו אינו מורשע באופן מיידי, ברי כי נאשם זה נמצא בסיכון גדול יותר בהרשעה. לעיתים, אי עמידה בנטל זה הינה בעלת משקל ראייתי עצמאי.