אפליה בין נאשמים בתנאי מעצר, האמנם?

דרגו את המאמר

עבירות פליליות רבות נעשות על ידי מספר אנשים אשר מוצאים עצמם עומדים למשפט פלילי בגינן. לדוגמא, בעבירה של סחר בנשק חייבים להיות גם מוכר וגם קונה. האם דינם הינו שווה בהכרח בשלב המעצרים? האם ניתן לעצור נאשם אחד במעצר תום ההליכים, וכנגד לעצור את שותפו בחלופת מעצר בית? סוגיה זו נדונה פעם נוספת בבית המשפט העליון.

מדובר בפרשה במסגרתה גנב אדם נשק וניסה למכור אותו לאדם נוסף – ס'. בטרם התבצעה העסקה באופן סופי, נתפסו השניים והוגש כנגדם כתב אישום. שני הנאשמים הושמו במעצר כאשר המדינה עותרת על הטלת מעצר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה בנוגע למוכר אך דחה את הבקשה בנוגע לקונה (ס'). האם מדובר באפליה?

המדינה הדגישה כי לא מדובר באפליה ובית המשפט המחוזי הכיר בכך שהראיות הלכאוריות אשר מבססות את כתב האישום כנגד המוכר הינן רבות ואמינות. לטענתה, בית המשפט המחוזי קיבל את טענותיה לכך שחלופת מאסר בעניינו של העורר (המוכר) לא תפחית במידה מספקת את מסוכנותו.

בית המשפט העליון קיבל את טענות המדינה. הלכה פסוקה היא כי למרות שיש לנקוט בשוויון בין נאשמים באותה פרשה, כאשר הם בעלי נתונים דומים, לא מדובר בשיקול יחידי אשר עומד בפני בית המשפט בטרם הוחלט על מעצר. במקרה זה, נקבע כי המעשים אשר מיוחסים לכל אחד מהנאשמים דכאן הינם שונים וכך גם התשתית הראייתית לביצוע העבירות.

אי לכך, נקבע כי אין להקיש בין ההחלטה בעניינו של ס' לבין ההחלטה בעניינו של העורר. זאת ועוד, נקבע כי הראיות אשר נאספו כנגד ס', בניגוד לעורר, סבלו מחסרים מהותיים ופגמים אשר כרסמו במידה ניכרת בסיכויי להרשיעו. העורר טען כי פגמים וחסרים קיימים גם לגביו אך טענותיו נדחו.